בית-המשפט קבע כי מי שקורא את הפרסומים עלול ללכת שולל, וזאת מאחר ובפרסומים נכתב כי הנתבעים עדיפים על מתחריהם, ובכלל זה התובעות, לאור מימצאי מחקרים חשאיים ונטולי פניות וללא השפעת פרסומות או חסויות. 

בית-המשפט ציין, כי בעת מתן ההכרעה חולקו טענות וראיות הצדדים לשלבים שונים של העסקה שכן ישנם כאלו בהם סיכונו של הנתבע רב יותר וישנם כאלו שסיכוייהם של התובעים להוכחתם נמוך יותר.

בהעדר הסכם בכתב, על בית-המשפט לנסות להתחקות אחר ההסכם אליו הגיעו הצדדים בעל-פה, כאשר לצורך כך ניתן לבחון את התנהלות הצדדים במהלך כל תקופת ההתקשרות ביניהם. אין מחלוקת שהיה זה הנתבע אשר הוציא את השוברים לתובעת, תוך שהוא מציין את שיעור העמלה לה הוא זכאי.

סעיף 76 לפקודה קובע שפיצוי יינתן רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע. בגין נזק לא ממוני, יינתן פיצוי, אם התובע נתן עליו פרטים בתביעתו.

בית-המשפט קבע שהתובעת לא הוכיחה כי בעת גניבת הכספת היו מופקדים בה תכשיטים כלשהם. היא בודאי לא הוכיחה כי הביאה עימה לאילת או הפקידה בכספת את כל אותם תכשיטים בשווי של למעלה מ – 500,000 ש"ח. התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו שבכלל נגנבו תכשיטים או כסף מהכספת.

בית-המשפט לא מצא כי הפגמים שציינו על-ידי התובעת מצדיקים את ביטול העסקה, יחד-עם-זאת הם זיכו אותה בהנחה נוספת של 2,000 ש"ח או, לחילופין, החלפת סט הרהיטים אם הסט החדש עוד נמצא אצל הנתבעת.

בית-המשפט הפנה לסעיף 14 ג' הנושא את כותרת "עסקת מכר" על-פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ובמיוחד לסעיפים 14 ג' (א,ב,ג,ד) ובמיוחד לסעיף ד(2) שכן ציפה כי יוכח בפניו שביטול העסקה לא נעשה במסגרת 7 הימים שהינם ימי המנוחה כדרשת הסעיף. 

בית-המשפט קבע שעל-מנת לשים קץ להתנהלות פסולה זאת ולאחר שפסיקות קודמות של בית-המשפט לא הועילו ולא הרתיעו, בית-המשפט מצא לנכון לפסוק פיצוי לדוגמה על-פי חוק בסך של 10,000 ש"ח בהדגישו כי אילו התובע היה תובע פיצוי גבוה יותר הרי שייתכן שבית-המשפט היה עושה שימוש בהוראות החוק ופוסק סכום גדול יותר.

בית-המשפט לא יכול היה לקבוע, כי התובעת ביטלה את ההתקשרות שבין הצדדים כדין ופועל יוצא מכך שהתובעת אף אינה יכולה לחייב את הנתבע בתשלום הערך השיורי של המכשירים, שבו ניתן לחייב את הלקוח רק בשעת הפרת ההסכם על ידו וביטולו כדין על-ידי התובעת.

התובע לא הוכיח כל נזק בתביעתו אשר נגרם לו כתוצאה מההליך בו נקטה הנתבעת. הוא לא הוכיח כל הוצאות שנאלץ להוציא באשר להליך שהוגש  כנגדו, אשר נמחק מבלי שנעשה כנגדו דבר.