התובע לא פרש תשתית ראייתית להוכחת עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה משיגור ארבע הודעות פרסומת המזמינות אותו לרכוש כרטיסים להצגת תיאטרון

משלא השכיל התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו, התייתר הצורך לדון בטענותיו לעניין הנזק שנגרם לקטנוע ושיעורו

המחוקק קבע בתקנה 80(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך"

לדעת השופט יש לעודד את התובע ואת מי שינהג כמותו לפעול למימוש זכויותיו ולקידום אכיפת החוק, ויש להרתיע את הנתבעת מפני התנהלות כגון זו שהתגלתה במקרה שלפנינו. אלו הן תכליות מרכזיות וחשובות של פיצוי לדוגמה, ונסיבות העניין שלפנינו הולמות את פסיקתו

חוסר אחידות בגרסת הנתבעת, תמך בקבלת גרסת התובעת, שהרי אם כטענת הנתבעת בעדותה יש מקום לשתי מכוניות, התאונה לא הייתה צריכה להתרחש

הנתבעת לא השיבה לתובעת בפועל את כספה והטעתה את התובעת ופעלה בתרמית ביחס לכספים אלה שנותרו בחשבונה, והיתלה בתובעת לחשוב כי כספים אלה הוחזרו לה

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי: "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

לא הוברר באלו תנאים היה הצד השלישי מחויב להתקין מעקה בטיחות. אם הוא היה מוכיח שהיו נסיבות שבהן כן מילא את החובה הזו בניגוד למקרה דנן, ייתכן שהיה בכך כדי לתמוך בטענתו

נקבע כי הנתבעת תחזיר לתובעים את שלשת השיקים לרשויות שנמסרו לנתבעת בקשר להסכם השכירות נשוא התביעה עם החסוי, ככל שאלה מצויים בידיה

מלוא האחריות להתרחשות התאונה הוטלה על הנתבע