לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים ובהודעות הצדדים – החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה ובסייגים.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. במקרה דנן, ברי כי אין הבקשה מעוררת כל סוגיה מעין זו, והמבקש אף אינו טוען זאת.

תוגש עמדה עדכנית של המדינה, על דעת שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה, לעניין פרשנות החוק והאפשרות להרחבת מעגל הזכאות במקרים נוספים, אם במסגרת החוק הקיים ואם במסגרת תיקונו.

בית משפט קבע, לא אחת, ואף במקרים חמורים לא פחות כי ניתן לאשר חלופת מעצר, כשזו נותנת מענה לנושא המסוכנות, גם אם אין בכך משום מענה מוחלט והרמטי, ואין צריך לחזור ולהזכיר כי כל מקרה ייבחן לגופו, ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות. מצוות המחוקק היא, כי כאשר ישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה וקיימת עילת מעצר, בין אם עילת המסוכנות ובין אם עילה אחרת, על בית המשפט לבחון האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".

סוגיה מרכזית בה חלוקים בעלי הדין ואשר יש לה השלכות לגבי ההכרעה בדרך הרגילה הינה מי מהם הפר את ההסכם. הסמכתנו להכריע על דרך הפשרה.

צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת. מעבר לנושא לעיצומו, מדיניות שיפוטית ולוא גם הליברלית ביותר, אינה יכולה ככלל להלום, בעומס שבו נתונים בתי המשפט, גלגול רביעי. ראוי שהמבקשים לפתוח הליך כזה – ואף אם חשים הם טרוניה - יתנו דעתם לזאת, ולא יכלו זמנם, ממונם וזמנו של בית המשפט.

יש למוסדות התכנון שיקול דעת לסטות מהתקן ולקבוע הוראות שונות בתוכנית המתאר הרלבנטית ואכן בתוכנית המתאר התקפה נקבע מפורשות כי חניה תסופק בתחום המגרש. עוד הוסיף בית המשפט כי החלטת רשות הרישוי להתנות את מתן רישיון העסק בהסדרת חניה תפעולית אינה חורגת ממתחם הסבירות. מדובר במרכול הפועל בין בתי מגורים. בעסק מסוג זה עשויות להגיע כל יום משאיות לפריקה ולטעינה, משאיות נמצאות במקום במשך זמן רב.

לאור פישוט ההליכים והרצון למנוע "נגיסה" יתרה בפיצוי המועבר לידי הניזוק בתאונת הדרכים, הרי שיש לפרש את הוראת סעיף 16(א) לכאורה בצורה "נוקשה" יחסית, המונעת גביה של שכר טרחה נוסף גם מקום בו טיפל עורך הדין, בעקבות התביעה שהוגשה לפי חוק הפלת"ד, אף בהליך ערעור.

מושא העתירה הינה כי מדריך טיס שאיננו בעל "הגדר מכשירים" עדכני – איננו רשאי להדריך כלל ועיקר, ללא קשר לגילו. בהינתן האמור, חזרו המשיבים על עמדתם, כי הדרכת חניך הינה "טיסה מסחרית", ועל כן מדריך, אשר גילו מעל ל-65 שנים – איננו יכול לפקד על טיסת הדרכה, בלא שיקבל פטור לכך מהוראות תקנה 21 לתקנות הטיס. פטור זה יכול להיות מלא, או חלקי, ומותנה בתנאים.