עיקר המחלוקת העובדתית בבית המשפט המחוזי נסבה על השאלה האם נגרמה "פגיעה" בשלוש החלקות שבנדון בעקבות התכנית הפוגעת, ומה היקפה? הדירות שלגביהן בוצעה הבדיקה הן הדירות שנמכרו בפועל לאחר המועד הקובע, קרי לאחר כניסתה לתוקף של התכנית הפוגעת; נתקיימה פגיעה ויזואלית ואקוסטית במקרקעין מכוח התכנית הפוגעת, וכי לא ניתן היה ללמוד עליה מן התכניות הקודמות; לפי התכנית הפוגעת הופקע כלל החלקה וכן שונה יעודה ל"דרך". משמעות הדברים היא – ובכך העיקר לעניין שאלת הפגיעה בחלקה 179 – כי הפגיעה היא בחלק הדרומי של חלקה 179, בכך שייעודו שונה ל"דרך".

ההלכה הפסוקה שערכאת ערעור לא תתערב במידת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה. התערבות במידת העונש תעשה על-ידי ערכאת הערעור רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". דברים אלה נאמרים, ביתר שאת, כאשר מדובר בגזר דין המצוי בטווח הענישה המוסכם, כשאז "נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את ההתערבות בעונש שנגזר".

משהוצאה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, ומשנדחתה העתירה להסרת החיסיון, משמעות הדבר שהחומר חסוי וככזה הוא אינו קביל כאמור בסעיף 44 לפקודת הראיות: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה".

לא ברור מדוע לא ניתן לראות בבקשה כבקשה להגשת חומר מודיעיני נוסף מעבר לזה שהוגש אתמול ללא צורך בקביעת דיון נוסף.

כלל ראשון לקיומו של הליך הדיון הנוסף הוא כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, או כזו העומדת בסתירה להלכה קודמת. טענות המבקשת, מופנות כלפי הבחינה המשפטית שערך בית המשפט בעניין תקנות האג והמסקנות שאליהן הגיע. אולם כפי שציין בית המשפט בפסק הדין, דברים אלה נאמרו למעלה מן הצורך. עתירת המבקשת נדחתה בראש ובראשונה בשל מספר טעמי סף שאליהם נדרש בית המשפט בנסיבות הקונקרטיות של העתירה, ואשר בישומם לא היה כל חדש. כידוע, כלל הוא כי על מנת שדבריו של בית משפט זה יעלו כדי הלכה, חייבת אותה הלכה להיקבע במודע ובכוונת-מכַוון.

אין צו ביניים. לא התעלמתי מהעובדה שהעותרת מספקת שירותי חיזוי מטאורולוגי לתעופה אזרחית. עיון בחומר מלמד שחוזה ההתקשרות עימה, עומד לפוג.