במשך שנים לא ננקטה כל פעולה על-ידי אבו-ליל להסדרת זכויותיהם הנטענות במקרקעין, ועל כן מתן הצו יוביל לשינוי במצב הקיים. אל-פאהום הוסיפו וטענו כי אין מדובר בנכס מיוחד כדירת מגורים המצדיק מתן סעד זמני, ובמידה ויזכו אבו-ליל בתביעתם יהיה ניתן לפצותם בפיצוי כספי.

התנהגות הרופאים, המשיבים 1-3, ומעסיקתם, קופת חולים מכבי, המשיבה 4, לקתה ברשלנות ובהסתרת מידע. לטענתו, המשיבים התרשלו בכך שלא אבחנו כי המערער סובל מתסמונת דאון, ובכך שלא הסבירו להורי המערער כי קיים סיכון לתסמונת דאון ולא הציעו להם לבצע בדיקת מי שפיר. אילו היו ממליצים להם על בדיקת מי שפיר, הם היו מבצעים אותה וכך היה מתגלה כי המערער סובל מתסמונת דאון. גילוי התסמונת, כך נטען, היה מביא את הורי המערער להפסיק את ההיריון. ואין מחלוקת בין הצדדים על כך.

קיימות לחובת הנאשמים ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר, הנעוצה בעצם ביצוע עבירות הסחיטה באיומים, המקימות חשש למסוכנות וחשש להשפעה על עדים; משלא הייתה פגיעה בגוף, בנפש או ברכוש, וכאשר לנאשמים אין עבר פלילי, ניתן לשקול את שחרורם לחלופת מעצר, ולפיכך הופנו הנאשמים אל שירות המבחן, לשם הכנת תסקירי מעצר.

ביחסים שבין המערערים לבין המשיבים, היו המערערים פטורים מלדרוש חתימתם של יפה על הבקשה להיתר בניה. אף לא למותר לציין את טענת הועדה המקומית כי המשיבים ביצעו עבודות בניה בביתם מבלי לבקש היתר בניה, ולאחר מכן, כאשר פנו להכשיר את העבודות בדרך של קבלת היתר בניה בדיעבד, הסתמכו על הוראות אלו בתקנון הבית המשותף. יש בכל אלה כדי להחליש את מחדלה של הועדה המקומית ליידע את יפה אודות הבקשה להיתר בניה; כל אחד מבעלי הזכויות בנכס יהיה רשאי לפנות ולבקש על דעת עצמו היתרים לבניה או כל רישיון אחר וכן "לחתום לבדו על כל בקשה לקבלת היתר או רישיון כנ"ל" ללא צורך בהסכמת שכנו.

הלכה מושרשת היא כי פקודת בזיון בית משפט עניינה באכיפת החלטות וצווים שתוכנם ברור וחד משמעי. הלכה זו כוחה יפה גם בכל הנוגע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, פקודת בזיון בית משפט לא נועדה להעניש את המפר בגין הפרות שאירעו בעבר. מטרתה היא לכפות על הצדדים ציות לפסק הדין בעתיד ותכליתה היא על כן אכיפתית-מניעתית, הטלת הסנקציה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט וכי "לא יהיה זה ראוי, להימנע לעשות שימוש בסמכות, רק משום שהממרה מצהיר כי הוא לא ימרה את הצו בעתיד.

עונש המאסר – יעוכב, עד להכרעה. זאת בכפוף להותרת התנאים המגבילים על כנם.

המועד לביצועו של פסק-הדין מוארך עד לדיון. מיותר לומר שעל כל הגורמים המעורבים להמשיך בכל המהלכים לביצוע הפינוי.

מדובר בהסכם המעניק למבקש זכות שימוש זמנית במקרקעין ל-5 שנים. הסכם ההרשאה המוגבל בזמן כשלעצמו מהווה כפירה במשמעות שמייחס המבקש להחלטה משנת 1981, ולטענתו כי ניתנה לו הרשאה לזמן בלתי מוגבל, שהיא למעשה בעלות. בנוסחו של הסכם ההרשאה הבהירה המשיבה עמדתה כי אין למבקש אלא זכות מוגבלת.