המערערות ביקשו מן העירייה היתר לבניית מרתפים במגרשים וקיבלו את ההיתר. כתנאי לקבלת ההיתר שילמו המערערות אגרות בנייה, מד מים ותשלום עבור חיבור למפעל מים. ביקשו המערערות היתר לבנייה בשטח העיקרי, וכתנאי לקבלתו חויבו בתשלום אגרות והיטלי פיתוח בנוסף לתשלומי אגרות בנייה, מד מים וחיבור למפעל מים. בהמשך ביקשו המערערות היתר בנייה נוסף, אשר כתנאי לקבלתו שוב חויבו בתשלום היטלי פיתוח. היטלי הפיתוח שדרשה העירייה בשתי הפעמים חושבו על יסוד חוקי העזר העירוניים.

בפסק-הדין נדונה השאלה אימתי ניתן לחזור מהסדר טיעון שקיבל תוקף של פסק דין והפך לחלוט.

מושכלות יסוד הן כי לשם בחינת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון האם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. על פי ההלכה האמורה, בשים לב לכך שהחומר הראייתי עודנו גולמי בשלב זה של ההליך, על בית משפט הדן בהליך מעצר עד תום ההליכים לבחון האם קיים בחומר הראיתי, כמכלול, פוטנציאל חזק דיו לשם הרשעה עתידית של הנאשם.

חשיפת קיומה של המחאת זכות מצדיקה לכאורה את ניסיונו של הכונס להגיע לפשרה עם סוללי קו התפר, כדי להימנע מעימות משפטי עימה, שסופו עלול היה להיות בכך שסוללי קו התפר היתה זוכה במלוא הסכום ממשרד הביטחון. על אף משמעותה המכריעה של ראיה זו, כך נקבע, נמנעו המערערים מלגלות לבית המשפט את דבר קיומה של המחאת הזכות ולא התייחסו אליה כלל בטיעוניהם; אינדיקציה נוספת לסבירות הסכם הפשרה היא שהבנק, כנושה המובטח, תמך בהסכם הפשרה, וממשיך גם היום לעמוד מאחורי הכונס, על אף שהוא המפסיד הישיר לכאורה מהסכם הפשרה, שכן במקום לזכות בפירעון מיידי של עיקר חובו, בדרך של קבלת כספים ממשרד הביטחון, הוא נאלץ לקוות כי יהיה בידי המערערים לסלק את יתרת חובה של החברה כלפיו.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. טענות המבקשים נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של עניינם, ואינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית המחייבת הכרעה.

קיימת בעניינם של הנאשמים עילת מעצר, שכן קיים חשש כי הם יסכנו את שלום הציבור ובטחונו, בשים לב להתנהגותם במהלך האירוע, שעה שבחרו באקראי את קורבנם, ותקפו ושדדו אותו ללא סיבה נראית לעין. 

האיסור לרשום את הסימן המבוקש נובע, בין היתר, מן הצורך להגן על ציבור הצרכנים, שלא היה צד להסכם הנ"ל שבין המשיב לבין המערערים, אף שהסכמה זו אכן יכולה, מטבע הדברים, להוות אינדיקציה בניתוח הכולל. 

במישור העובדתי קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיהם של המערערים בדבר הטעיה ושיקולים זרים מצד רשות החינוך, שהתבססו ברובן על אמירות בעל פה של גורמים ברשות החינוך, לא הוכחו; ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ומקרה זה אינו נראה על פניו כחריג. אף במישור המשפטי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים. מבלי לקבוע מסמרות, אופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי את תקנות הרישום אינו מעלה על פניו עילה להתערבות ערכאת הערעור.