הכלל בכגון דא מוכר ומושרש - בעל-דין המבקש פטור (מלא או חלקי) מהפקדת ערבון אינו יכול להסתפק בטענות כלליות ובנתונים חלקיים, אלא עליו להציג תשתית עובדתית וראייתית מלאה, עדכנית ומדויקת בעניין יכולתו הכלכלית, כמו גם בעניין האפשרות להסתייע בסביבה הקרובה.

המחוקק העניק לבית משפט שיקול דעת בשאלת הארכת מעצרו של נאשם  מקום בו חלפו למעלה מתשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום. בהתחשב בכך שהנסיבות מלמדות כי היה מקום להורות על מעצרו של המשיב על פי אמות המידה המחייבות, מדובר באיזונים רגישים, והמעצר נועד גם להגן על האינטרס הציבורי. 

עילת מעצר מתגבשת במקום בו קיים חשש לשיבוש הליכי משפט או קיומה של מסוכנות. החוק קובע כי תתקיים עילת מעצר מקום בו: "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה". אין דין אחד לכל העבירות. יש כאלה הזוכות, כשלעצמן, ביצירת חזקה. יש כאלה שלא. השתייכות לכל אחת מהקטגוריות איננה נתון גמיש אלא קריאת כיוון שביצע המחוקק לבית המשפט העושה את מלאכתו בתחום רגיש זה. בכך אמר המחוקק את דברו, ומכך אין להתעלם. הבחנה זו תשפיע על קיומה של חזקה אם לאו ואף על עצמת עילת המעצר. לצד זאת גישת המעצר הינה אינדיבידואלית ויש לבחון את העצמה גם על רקע הנסיבות הפרטניות של המקרה הנדון.

התוצאה לפיה המערער ישוחרר ממאסר אך בסופו של דבר יאלץ להיאסר מחדש כדי לרצות את יתרת העונש למשך תקופה קצרה מכוח הפעלת המאסר המותנה, אינה בהכרח מתיישבת עם אינטרס המערער. אין להתעלם מטענת הסנגור כי המערער עלול לאבד בפועל את זכות הערעור, שתהפוך לבלתי מעשית. 

תחום הענישה הוא לעיתים תכופות – מורכב וקשה, בעיקר לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט, לאור הצורך לאזן בין שיקולים מתחרים ובשל הפן האנושי הכרוך בכך. ממילא, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית. אולם בכך כמובן אין כדי לשלול את ראויות התערבותה של ערכאת הערעור במקום שבו קם הצורך בכך.

עיכוב מותנה בהגשת בקשה למתן רשות ערעור. אם לא תוגש בקשה כאמור, עיכוב ביצוע העונש יבוטל ויהיה על המבקש להתייצב לשם ריצוי עונש מאסרו במסגרת עבודות שירות לפני הממונה על עבודות השירות.

 על יסוד הסכמת המערער והמשיב ניתן תוקף של פסק-דין. 

העובדה שבדרכה של המבקשת להגיש הליך חדש לאחר שהקודם נמחק, עליה לצלוח בהצלחה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור החדש, היא עובדה בעלת משמעות. זאת כיוון שהשאלות, שעל בית המשפט להכריע בהן לצורך הבקשה להארכת מועד, חופפות במידה רבה את הסוגיות שבהן הכריע בית המשפט כאשר מחק את הערעור הראשון; ככל שסבורה המבקשת שבא-כוחה גרם לה נזק, פתוחה דרכה לפעול כלפיו בנדון, אך אין להטיל על ציבור המתדיינים כולו, על מערכת המשפט ועל המשיבה, את תוצאות הפרת חובות עורך הדין כלפי לקוחו, ככל שחובות אלו אכן הופרו.   

העותרת טענה כי תקנות הרוקחים הותקנו בהתאם לסעיף 62 לפקודה, ועל כן בית המשפט לעניינים מנהליים קנה לו סמכות לדון בהליך; ניתן לתת פטור מרישום לתכשירים, בשני תנאים: אם המנהל הסכים לכך, וכאשר מדובר בתכשירים, אשר נרקחו בבית מרקחת, על פי מרשם רופא, מתכשירים רשומים בפנקס לפי תקנות אלה, או מתכשירים הפטורים מרישום; בתגובתם להודעת העדכון דחו המשיבים את טענותיה של העותרת, והסבירו כי הרוקח המחוזי קיים קשרי עבודה שוטפים והדוקים הן עם איסורד והן עם העותרת, וכך יש להבין את המכתבים שצירפה העותרת בהודעת העדכון מטעמה. כמו כן ציינו המשיבים כי לא נמסר לאיסורד מידע סודי של העותרת, והועבר לה רק מידע שפורסם ברבים.

בין השאר נדונה השאלה האם אכן רכש בית-הדין הרבני סמכות על יסוד הסכם הגירושין; רכישת סמכות באמצעות "כריכה" וחובת תום הלב.