לתגובת המשיבים 

עם כל האהדה לצורך בדגן זה כמזון המקובל על עולי אתיופיה,לא ראינו מקום להתערבות שיפוטית בעמדת המדינה, המעוגנת בשיקולי יבוא ובריאות האדם והצומח. עם זאת ככל שיושג הסדר המקובל על כל הצדדים, הנה מה טוב.

המערערים רצו להשיג על החלטת בית-המשפט בעניין שומת ההוצאות, היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך בדין, ובמידת הצורך – בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. ברי כי לא ניתן לכלול במסגרת הערעור שבכותרת – שהינו ערעור בזכות – השגה על שומת ההוצאות, שכן יהיה בכך כדי ליתן למערערים זכות ערעור בסוגיה לגביה אין הם רשאים לערער ללא נטילת רשות.

בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרשים אנו לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון לכיוון זכותו לחירות וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה הוא נהנה בטרם הורשע. בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בבחינה כאמור, ניתן למנות את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו.

טוב היה אילו הגישו המערערים את מכלול האסמכתאות לעניין המצב הכלכלי, על-מנת שאפשר יהיה לגזור מן התיעוד נתונים מדויקים לגבי היכולת הכלכלית. הבקשה אינה כוללת התייחסות ותיעוד באשר לאפשרותם של המערערים להסתייע בסביבתם הקרובה לצורך גיוס כספי העירבון.

בין השאר, נדונו השאלות הבאות: האחת, האם קיימת מניעה מעשית מהטלת צו מבחן או צו של"צ על תאגיד. השניה, האם ניתן, ככלל וגם כשבנאשם בשר ודם עסקינן, להימנע מהרשעה ולהורות על מתן התחייבות חלף הצווים כאמור.

לבית המשפט היושב כערכאת ערעור קיימת חובה כפולה. מחד, עליו לבחון את קביעותיה של הערכאה הקודמת לו, אך בה בשעה עליו לכבד את מרחב שיקול דעתה. לשם הגשמת התכליות העומדות בבסיס חובות אלו, נקבעו בפסיקה כללים שונים המכוונים את פעולתה של ערכאת הערעור. כללים אלו אינם שרירותיים ואינם נובעים מאטימות לב, אלא משקפים את האיזון העדין בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק.

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

לצורך התיישנות, יש לראות את מועד הגשתה של התביעה בפועל כעוצרת את מירוץ ההתיישנות, חרף העובדה שהאגרה בגינה שולמה באיחור. מסקנה זו נגזרת, בעיקרה, מנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים השונים הפועלים ברקע הגדרת היקפו של מוסד ההתיישנות: מן הצד האחד, הכרה בזכותו של בעל הדין להביא את עניינו בפני הערכאות, המוכרת כזכות בעלת אופי חוקתי; וכנגדה, האינטרס הפרטי והחברתי להגן על בעל הדין שכנגד ועל מערכת שיפוט מפני עיסוק בעניינים שאבד עליהם הכלח. נקודת האיזון בין השיקולים האמורים מצדיקה, דרך כלל, פרשנות צרה לתחולת דיני ההתיישנות, תוך הדגשת זכות הגישה לערכאות של בעל דין כזכות בעלת מעמד מיוחד. איזון זה תומך, בין שאר השיקולים, בראיית תובענה שהוגשה כמפסיקה את מירוץ ההתיישנות גם כאשר חל איחור בתשלום האגרה בגינה.

היעדר אישור של בית המשפט אינו משנה את מאזן הכוחות בתחרות שבין בת הזוג לבין המעקל. בהליך של אישור הסכם ממון, בית-המשפט אינו בוחן את תוכן הסכם הממון המובא לפניו, ואין הוא אמור לאשר את תוכנו.