בבואו של בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הכלל ובניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן ומקצב התמשכות ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; מזהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים, וכיוצא באלה.

ברור כי אינני יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי והבקשה שלפניי אינה מסגרת מתאימה לטעון כי בית המשפט טעה בהחלטות אלה עת קבע שהמבקש אינו בעל דין בהליך.  

תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים בבית משפט השלום התקבלה במעמד צד אחד. בקשה לביטול פסק הדין שהגישו המבקשים נדחתה. על כן הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה שדחתה את ביטול פסק הדין; עסקינן בהחלטה דיונית במובן הצר, במסגרתה בית המשפט לא החליט לגופו של עניין ואף ניתן לומר לא "לדיונו" של עניין.

בנסיבות המקרה, אין ניתן לומר כי פעולות החוקר, אשר תיעד את המתרחש באולם הומה אדם, פוגעות בזזכותו של המשיב לפרטיות. במלאעת הבירור ואיסוף המידע רשאית ועדת האתיקה גם להיעזר בגורמים חיצוניים (כדוגמת חוקר פרטי).

בנסיבות אלה אין מקום להתערב במסקנתה של הרשמת שכן המערערת אכן יכולה לגייס את הסכום שנקבע, בין בעצמה ובין באמצעות הסתייעות בסביבתה הקרובה. 

בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי; מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב.

העירבון יוחזר בכפוף לבדיקת המזכירות כי לא קיימת לכך מניעה בדין.