המבקש לא טען לאמיתו, כי עניינה של בקשה זו בשאלה עקרונית כאמור, וטענותיו תחומות לחלוטין לנסיבות המקרה דנן; מקום שלפני בית המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן.

בית המשפט הוסיף ובחן את כל האישומים שבהם כפר המבקש בשים לב ל"סל הראיות" הקיים בכל אישום ואישום, ובסופו של דבר החליט לזכות את המבקש מ-35 האישומים שבהם כפר ולהרשיעו רק ב-16 האישומים שבהם הודה; אין זה מן הנמנע כי השיטה שבה בוצעו המעשים לא תהיה זהה לחלוטין, אלא תספיק רמת דמיון מסוימת במרכיבים המרכזיים של ביצוע העבירות בתנאי שהיא נבחנת ביחס למכלול הראיות שבנמצא.

המבקש מדגיש כי מדובר בסוגיה עקרונית אשר לה השלכות מעבר לעניינו הפרטי, ומוסיף וטוען כי לא הגיש את הבקשה למתן רשות ערעור במועד שכן סבר שבית המשפט לענייני משפחה בקריות יעכב את הדיון בפניו על להכרעה שתינתן על ידי בית הדין השרעי, ורק לאחרונה, בדיון שהתקיים ביום 24.9.2012, הסתבר לו כי לא כך הם פני הדברים; יש ליתן משקל רב לאינטרס ההסתמכות של המשיבה ביחס לתוקפו ולהמשך התנהלותו של ההליך ש"הוחיה" זה מכבר בבית המשפט לענייני משפחה.

המשיב 1 מודה בעבירות המיוחסות לו, ומקבל אחריות על מעשיו, אך הוטעם, כי הוא משליך את האחריות למעורבותו בעבירה על המצוקה הכלכלית של משפחתו. שירות המבחן ציין, כי מדובר באסיר שאינו מגלה מוטיבציה להתגייס להליך טיפולי משמעותי במהלך המעצר; שוד אשה קשישה וחולה באישון לילה בביתה, בלא אפשרות להתגונן, ותוך הפחדתה, השפלתה; נרמס כבודה של המתלוננת, נפגעו גופה ונפשה, ומה לנו כי נכביר מלים. אכן, לשני המשיבים עבר נקי מעבירות אלימות והם מביעים חרטה בנוגע למעשיהם, ובית המשפט הביא זאת בחשבון, כמו גם את נסיבותיהם האישיות.

כבוד הרשם קינר דחה כאמור את עתירתה של המבקשת לביטול העיקול, בהתבסס על התרשמותו הלכאורית מן החומר שהונח לפניו כי לחייב זכויות בנכס. כבוד הרשם הורה על רישום הערה וציין כי אין מקום לבטל את העיקול "בשלב זה", וכי "הדבר ייבחן בהתאם להתפתחויות באשר לנכס זה בעתיד".

אין בבקשה כל התייחסות להוצאותיהם של המבקשים, כמו-גם לאפשרות להיעזר בקרובים ובידידים, ולא הוצגו מסמכים בעניינים אלה; אין המבקשים זכאים לפטור המבוקש, וזאת אף בלי שאדרש לטענות המשיבים לגבי התנהלותם של המבקשים, או לשאלת סיכויי ההליך.

העותר אינו מראה בכתב העתירה מדוע בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הוא המסגרת הנכונה למימוש בקשתו, ומדוע אין הוא פועל באפיקים המתאימים על פי דין וכפי שהורה פסק הדין נשוא העתירה.

טוענים המבקשים כי חקירת המומחה, אף מומחה מטעם בית המשפט, הריהי לגיטימית ורצויה לצורך בירור המצב העובדתי ונחוצה על-מנת לרדת לחקר האמת; טוענים המבקשים כי העובדה שהתקיימו בתחילת המשפט הליכי גילוי ועיון במסמכים אינה מייתרת את הדרישה לדעת אֵלו מהמסמכים שגולו שימשו כבסיס לחוות הדעת. במידה והמומחה הסתמך על מסמכים שלא גולו להם בתחילת המשפט, מן הדין לבדוק אותם מסמכים, מדוע לא גולו והאם המומחה רשאי היה להסתמך עליהם; על בית המשפט לפעול מתוך נקודת מוצא שככלל יש לאפשר חקירה נגדית ויש להצביע על נסיבות מיוחדות שבגינן יש לחרוג מהכלל האמור.

נכס אשר הוקדש לצרכי צדקה והתקיימו לגביו יתר התנאים הקבועים בסעיף 37 לפקודת ההקדשות, ניתן לראותו לצורך הוראת המעבר שבסעיף 44(א) לחוק הנאמנות כ"הקדש שהיה קיים ערב תחילתו של חוק [הנאמנות] לפי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה", גם אם לא הוכרז על כך וזאת נוכח התפישה כי ההכרזה על הקדש לפי סעיף 37 לפקודת ההקדשות היא הכרזה דקלרטיבית ולא קונסטיטוטיבית (שם, 550); הנכס הוקדש לצרכי צדקה בהקדש שהתקיים קודם חקיקת חוק הנאמנות, אף שלא נערך בעניין זה כתב הקדש, והוא עותר להצהיר על קיומו ולהגדיר את מטרותיו ותנאיו מכוח סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות.