נקודת המוצא לחישוב הפסדי ההשתכרות של המשיב היא שהפציעה קטעה את הקריירה שלו ככדורגלן בליגת העל או בליגה הלאומית. יש להניח כי אלמלא התאונה היה המשיב מגויס לשירות צבאי, כפי שעשו בני משפחתו, ותקרת השתכרותו עד גיל 21 הייתה מוגבלת לסכום של 4,000 ₪ לחודש. אם נחשב את הפסד ההשתכרות של המשיב בגילאים 35-21 על פי מגבלת השכר הממוצע במשק - בניכוי השכר הממוצע שהיה משתכר בעבודה אחרת, ושההפסד ממנו כבר נפסק על ידי בית משפט קמא או בניכוי מה שיכול היה להשתכר אילו היה משחק בליגה נמוכה - נמצא כי הסכום של מליון ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא הוערך אף על הצד הנמוך. 

נוכח התוצאות הקשות הנלוות לשוד קשישים ונוכח הסכנה הפוטנציאלית הטמונה בעבירות אלה, הפסיקה חזרה והדגישה כי "הפוגע בקשישים, ובמיוחד בביתם-מבצרם, עתיד לשלם על כך במאסר ממושך" (עניין אברמוב) וכי "חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת – זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה". 

כאשר בעל דין לא זומן לשימוע ואף לא הועברה לו כל הודעה בדבר פרסום פסק הדין יכול הדבר לעלות כדי "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. ואולם, במקרה דנן ציין בא-כוח המבקשים מפורשות כי קיבל ממזכירות בית המשפט הודעה על מתן פסק הדיון ביום בו ניתן וכל שטען הוא כי נאמר לו שפסק הדין יעמוד לעיון הצדדים רק החל מהשעה 14:00 ועוד טען, וללא פירוט מתאים, כי בשל "כשלים טכניים" עלה בידו לפתוח את פסק הדין "רק מאוחר יותר". עוד יצויין כי הבקשה להארכת מועד הוגשה אמנם רק יום אחד לאחר חלוף המועד להגשת העתירה, אך כלל הוא כי גם כאשר מדובר באיחור קל לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשיגרה. 

תחילה, יש לברר אם יש להידרש כלל לסעיף 7.4.2 לתמ"א 35. תשובה חיובית לשאלה זו תביא אותנו לשאלה אם המקרקעין עונים לדרישה של צמידות דופן. תשובה חיובית לשאלה זו תסיים את מסענו בקבלת הערעור. תשובה שלילית לשאלה תביא אותנו לגדרו של סעיף 6.1.3 לתמ"א 35 ולבחינת החלטתה של הולנת"ע כי לא התקיימו תנאי הסעיף.  

הכרעת הדין בעניינו של המערער, מושתתת כולה על ראיות נסיבתיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, ועל המסקנות שהסיק מתוך ראיות אלו. יודגש, בהקשר זה, כי גם עדויותיהם של העדים השונים, אשר העידו בפני בית משפט קמא, הם בבחינת ראיות נסיבתיות, שכן אף לא אחד מהם ראה את המערער כשהוא מצית את העסק. במצב דברים זה, עיקר המחלוקת, הן בבית משפט קמא והן בפנינו, נסבה סביב שאלת זיהויו של המערער, כמי שביצע את העבירה נשוא כתב האישום. 

סוף דבר: לא ראינו מקום, לאור כל האמור, להפוך את הצווים על תנאי שהוצאו להחלטיים. שערי בית המשפט יישארו פתוחים, אך לעת הזו אין מקום להתערבותנו.  

מן הראוי להדגיש: המשיבים בחרו כאמור להמשיך בחייהם לאחר פטירת המנוח, ולהניח לשאלת נסיבות מחלתו והגורמים לה. המשיבים, ובפרט אימם, הסתפקו בידיעה שהמחלה בה חלה המנוח אינה תורשתית, ומעבר לכך לא העמיקו חקר. זוהי זכותם המלאה – ואולם, לבחירה לגיטימית זו יש השלכה על האפשרות לנקוט בדיעבד, לאחר חלוף שנים כה ארוכות, בהליכים משפטיים. 

למרות שהיה ידוע על המועדים המתנגשים מזה זמן רב לא הוגשה הבקשה אלא היום, ערב הדיון, במידה של זילות. 

העותרים טוענים כי האיסור בשימוש באמצעי החקירה שבמוקד עתירה זו היה קיים עובר לחקירתו של סוויטי, ולפיכך הדגשת האיסור בפני חוקרי השב"כ אינה יכולה להחליף נקיטה בצעדים לגבי הפרת הדין שבוצעה; נפסק כי ישנה סמכות עקרונית לערוך בדיקה מקדמית על-ידי המבת"ן, מנגנון המבטא איזון ראוי בין האינטרסים הרלבנטיים, וזאת בכפוף להעברתו המוסדית למשרד המשפטים כי נוכח רגישות הנושא, הסמכות לפתיחת חקירה מצויה אצל היועץ המשפטי לממשלה ולמי שאצל לו סמכותו.