לגופו של עניין לא עלה בידי העותרים לשכנע אותנו, מדוע דווקא הקרקע נשוא הדיון היא שהכרחית בעבורם לצרכי הרחבת הכפר, מה גם שבהיעדר פניות קודמות מצדם באשר לקרקע זו או לקרקעות הסמוכות לה, מערכת העובדות הקונקרטית בענייננו איננה מקימה על פניה עילה של הפליה. יתרה מכך, כבר בהליכים בעניין מגרון ציינה המדינה, כי בכוונתה להעתיק את הישוב מגרון לשכונה חדשה, המיועדת לתושביו שיפונו, לשם הגשמת תכלית ספציפית של פינוים בדרכי שלום. בכל הנוגע להשגה על סבירות החלטתה זו של המדינה, כבר אמר בשעתו הנשיא שמגר, "לטעמי יש לדחות עתירה זו, כי היא לוקה בכך שהיא מתייחסת לנושאי מדיניות השמורים לזרועות אחרות של הממשל הדמוקרטי, והיא מעלה נושא שהסממנים המדיניים שבו הם דומיננטיים וגוברים בעליל על כל קטעי-הקטעים המשפטיים שבו. 

סעיף 69(א)(1) מוסיף וקובע כי חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, כמו גם חוב המגיע למדינה בשל קנס, הינם חובות שצו הפטר אינו חל לגביהם. ברור, שאף ביסוד קביעה זו עומדים שיקולים של טובת הציבור, שעניינם הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי. קנס, כידוע, הוא אחד מאמצעי הענישה המרכזיים בדין הפלילי.

במקרה דנן, כוונת הצדדים למכור את דירת המגורים ולהשתמש בכספי התמורה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, מהווה "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס טענת שיתוף ספציפי. 

המנגנון הקבוע בסיפא של סעיף 35 לחוק לתיקון טעות מחייב קיומן של "ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת; החלטתו של קצין התגמולים – שאינה דורשת מהמבקש להשיב את הפרשי התגמולים ששולמו בטעות – מבטאת איזון ראוי והגון בין האינטרס הציבורי, אשר מעדיף את תיקון הטעות מעת שנתגלתה על פני הנצחתה, לבין אינטרס ההסתמכות הפרטני של המבקש שהסתמך במשך שנים רבות על התגמולים ששולמו מכוח דרגת נכות שגויה.

הוטל על המשיבים להגיש אישור מאת רואה החשבון של הפרוייקט ביחס למחירי המכירה של הדירות שנמכרו, כמו גם דיווח תקופתי ביחס למצב דירות שתימכרנה לאחר הגשת האישור האמור.  

עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש עד להכרעה בערעור, זאת בכפוף לכך שהערבויות שנקבעו בבית המשפט המחוזי יוותרו על כנן.

טענותיה של המבקשת נשמעו והוכרעו כדבעי בפני שתי הערכאות; אין בפיה טענות חדשות, מלבד ניסיון - מובן יש לומר - להציג את הדברים באור אחר. הלכה למעשה, אין הצדקה כעת לדון בטענות פעם נוספת. למבקשת היו שני ימיה השיפוטיים; ומעבר לכך יש - כאמור - צורך בהצגת בעיות משפטיות של ממש; השיהוי בו הוגשה התביעה, התנהלות המבקשת וסיכול האפשרות להשלים את תשלום היתרה לפי ההסכם על ידיה, ומנגד נסיונם של המשיבים לשלם את החוב באמצעות נטילת משכנתא.

עקרון מיצוי ההליכים ועקרון כיבוד הערכאות מחייבים להמתין להחלטה של בית המשפט המחוזי בנדון; היה ובית המשפט המחוזי ידחה את הבקשה לעיכוב הביצוע, עדיין פתוחה לפני העותר דלתו של בית משפט העליון במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. מכאן שלעותר קיים סעד חלופי להשגת המטרה העומדת ביסוד העתירה וכידוע, "מושכלות ראשונים הם, כי בית משפט זה לא נועד להחליף את ערכאות השיפוט המוסמכות, והוא לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי".