העובדה המכריעה את הכף היא המסוכנות הטבועה בעבירות המיוחסות לעורר. בית משפט זה פסק, לא אחת, כי "שחרור נאשם בעבירות מין לחלופת מעצר הוא החריג ולא הכלל, נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות מין והחשש להישנות המעשים". 

סבורני כי יש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לאזן בצורה נאותה בין השיקולים השונים בענייננו, ונוכח האלימות הקשה במספר הזדמנויות אשר נקט בה המבקש, היה מקום - כפי שנעשה - להרשעה שתהוה גם הרתעת הרבים. המבקש נקט באלימות כלפי רעייתו וילדיו במספר הזדמנויות, גם תוך שימוש באיומים. בנסיבות אלה, גובר האינטרס הציבורי בדבר הצורך בהשמעת אמירה ברורה המוקיעה מעשים אלו. יודגש, כי לעבירות שביצע המבקש נודעת חומרה יתרה דווקא בשל העובדה שהוא מכהן בתפקידים ציבוריים חינוכיים. 

הבקשה נוגעת לתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שנושאו סכסוך משמורת בין המבקש לבין גרושתו על שני ילדיהם הקטינים.

המשיבים חוזרים ושונים לכאורה באותו סוג של עבירות מסוכנות; חלופה של ממש, על-פי תסקירי המעצר, איִן; המשיב 1 ריצה 4 חודשי מאסר בתיק אחר, בחופף למעצרו בתיק זה. לגבי המשיב 2, חפפה מרבית תקופת מעצרו את עונש המאסר הנ"ל שהוטל עליו בתיק אחר. את הפגיעה בחירותם של המשיבים מחמת מעצרם, יש לראות אפוא נכוחה, ו'לנכות' ממנה את הפגיעה בחירותם מחמת עונשי המאסר שהוטלו עליהם בתיק אחר.

טוענת המדינה כי אין לקבל את הטענה שתכליתו הסוציאלית של חוק הגזזת מצדיקה הכרה גם בגורמים פרטיים שביצעו טיפולים בהקרנות, שכן המחוקק הגדיר במפורש את רשימת הגורמים שטיפול על ידם מהווה "טיפול בהקרנה" לצורך החוק; המדינה תכליל למעשה בהגדרות החוק את כלל הגורמים הרפואיים בישראל, בניגוד למילות החוק; דומה כי הידע הרפואי שהיה קיים בעת מתן הטיפול לא היה מקיף דיו, ורק בחלוף הזמן התבררו תוצאותיו הקשות.

העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות ביותר; מדובר בעבירת אינוס שבוצעה בנסיבות של אלימות ומרמה ושהייתה מלווה בשוד. כפי שעולה מתסקיר קרבן העבירה שהוכן בעניינה של המתלוננת, מאורעות אותו לילה הותירו בה את חותמם והיא סובלת ממספר תסמינים של פוסט טראומה; באותו מקרה תפס המערער את המתלוננת, עולה חדשה שהייתה בדרכה למקום עבודתה, הכה אותה, ניסה לאנוס אותה, ביצע בה מעשה סדום ולבסוף שדד ממנה שרשרת זהב שענדה על צווארה. העובדה שבית המשפט באותו מקרה הלך לקראתו והטיל עליו עונש מקל, לא הרתיעה אותו מלחזור ולבצע מעשה דומה בעתיד, ועל כך כמובן יש להצר.

על העונש שיוטל על המערער להלום את המעשים הקשים שביצע ואת ההשפעה שלהם על המתלוננים, כפי שזו מצטיירת מהתסקירים שהוגשו בעניינם; מבחינת נסיבות לקולה התייחס בית המשפט לכך שהמערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון ובכך חסך מהמתלוננים את הצורך להתייצב לחקירה נגדית. עם זאת, ציין בית המשפט כי לא שוכנע בכך שחרטתו של המערער היא כנה או כי נסיבותיו הרפואיות יכולות להיחשב כנסיבה מקלה. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי במקרה זה גוברים שיקולי הגמול וההרתעה על נסיבותיו האישיות של המערער.

רק בנס לא נפגעו מהמטען שפוצץ בני המשפחות שהיו בבית, הגם שנגרם מהפיצוץ נזק רב לרכוש. ברי, אפוא, כי משהתפוצץ מטען חבלה, אין לדעת במי ובמה יפגע המטען ומכאן חומרת העבירה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במקרה דנן איש לא נפגע ובמזל הנזק נגרם לרכוש בלבד; לכך יש להוסיף, כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר הודה במיוחס לו בבית המשפט, וכי זהו מאסרו הראשון.