עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות אשר בחנו ודנו בטענותיו לעומקן, זאת, הן לעניין קבילות ההודאות שמסר במשטרה, הן לעניין משקלן הפנימי והן בנוגע לערכה הראייתי של התוספת הראייתית הנדרשת. ומכאן, לא רק שאין מדובר במקרה המעורר סוגיה בעלת חשיבות מיוחדת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, אלא גם שאין לומר כי נגרם למבקש עיוות דין או אי צדק.

המערערות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להראות שחלקות אלה היו מיועדות, לדרכים מבחינת דיני התכנון, ערב התכנית החדשה, ומשכך תכנית זו קובעת שינוי בייעוד של החלקות, שינוי אשר צריך לקבל ביטוי "מעל הקו" בטבלת האיזון וההקצאה.

אין להתעלם מכך שייתכן כי בסופו של דבר תידחה התביעה נגד המדינה לגופה, ונושא ההתיישנות לא יהיה עוד אקטואלי. שכן, בית המשפט המחוזי הותיר לדיון את השאלה האם המשיבה זכאית להשבה, או שמא המדינה התעשרה שלא כדין על חשבון הבעלים הנוספים במתחם שבו נעשה הליך האיחוד והחלוקה, ועל כן אלו הם אשר זכאים להשבה. לפיכך, אין הצדקה לכך שערכאת הערעור תעסוק עתה בסוגיה שיש אפשרות שהעיסוק בה יתייתר, וכשהדיון בערכאת הערעור מטבע הדברים יקטע שוב את רצף המשפט בערכאה הדיונית.

המצב נותר כפי שהוא כאילו לא הוגשה הבקשה לצו מניעה וכאילו לא הוגשה התביעה. ממילא, כאמור, כל עוד לא ניתן עיכוב ביצוע בהליך אחר כלשהו, המשיבים רשאים להמשיך בהליכים.

אין האישור העקרוני להתקשרות עם רוכש שהגיש את ההצעה הגבוהה לרכישת החברות כ"עסק חי" שקול כנגד קיומו של הסכם מכר מחייב עמו. ודאי לא כשמדובר במציע שאינו מאפשר להשלים את עסקת הרכש תוך זמן סביר וגם לא על-פי לוח זמנים שמוצג לו על-ידי המפרקת. 

התוצאה אליה הגיע בית המשפט, שהמבקשים כה מתקוממים כנגדה, אינה אלא ביטוי של יישום עקרונות וכללים קיימים על מערכת העובדות הקונקרטית שנדונה, ואין בה כדי להרחיב את גבולות אחריות הנתבע בתביעת רשלנות רפואית אל מעבר לתחומי האחריות המוכרים בדין הנוהג, כנטען על-ידי המבקשים.

בנסיבות העניין, ובין היתר בהינתן מהות ההליך, העובדה שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערר, תקופת הארכה הקצרה המתבקשת, ונוכח עמדתה של המשיבה - ניתנת בזאת הארכה המבוקשת להגשת הערר. 

ועדת המכרזים החליטה להמתין עם מסירת העבודה עד להכרעה בערעור, ואין כל צורך להורות על עיכוב פסק הדין.  

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה מנוסחת באופן כללי והיא נעדרת תשתית עובדתית קונקרטית. היא אינה תוקפת דבר חקיקה או כל החלטה שלטונית, אלא מכוונת כלפי "החלטה עתידית" להעלות את אחוז החסימה בבחירות לכנסת. העותר אף לא הניח תשתית עובדתית לכך שהחלטה מסוג זה עתידה להתקבל. משכך המדובר בעתירה תיאורטית, שדינה להידחות על הסף. 

מצב עניינים זה הוא בלתי נסבל ושיקולים תקציביים אינם יכולים להצדיק מציאות שמשמעה אי מימוש יעדיו ותכליותיו של חוק הנוער, השם את הדגש העיקרי על שיקומו של העבריין הקטין. הבקשה למצוא פתרון בטווח המיידי למצוקת האכלוס במעונות הנעולים, ובכלל זה גם למצוא פתרון למגזר הערבי, שם המצוקה גדולה עוד יותר.