הודאת העותר ניתנה פה במסגרת הסדר טיעון, ואף מבלי להידרש לסיווגו האנליטי של הסדר מסוג זה – כהסדר חוזי, כהסדר מינהלי, או כהסדר המשלב אלמנטים משני התחומים; מצב בו התקשר נאשם בהסדר טיעון (ובהמשך הוא גם מורשע על פיו), על סמך תשתית ראייתית חסרה, אשר ביסודה הפרת חובה חקוקה מצד המדינה (כאמור, גם אם בתום לב), ובפרט כשמדובר כבענייננו בחומר שיכול לסייע להגנה (במידה זו או אחרת – שאחרת לא היתה מוצאת פרפרזה), הוא מצב קשה ומורכב, ביטויים לו יכולים להיות בשורה של מישורים, דוגמת היחס לבקשה לחזרה מהודאה, או לטענה להגנה מן הצדק.

שחרף הנתונים החלקיים שעמדו לרשותו של עינב ניתן לסמוך על עדות הזיהוי שלו הנתמכת בראיות מחזקות. בבואנו לדון בשאלה שעומדת על הפרק יש להביא בחשבון את שנסיון החיים והשכל הישר מחייב – כאשר מתנקש מגיע לזירת האירוע, באופן טבעי טורח הוא להסוות את פניו בעזרים שונים, כמו למשל קסדה, מסכה, כובע וכדומה. משכך, לעיתים קרובות לרשות המזהה עומדים פרטים חלקיים בלבד. ודוק, יתכן כי די יהיה באותם פרטים חלקיים כדי לאפשר זיהוי, בהתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי, מכלול הנתונים העובדתיים ובכפוף למבחנים שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה לעניין הערכתה של עדות הזיהוי.

סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע רשימה סגורה של "החלטות אחרות", שבעניינן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. החלטה בדבר צירוף ראיות נוספות בערעור מינהלי, איננה מבין סוגי ההחלטות המנויים בסעיף 12(ב) לחוק, ולכן דין הבקשה להידחות על הסף. 

התיק יועבר לדיון בפני הרכב.