הבקשה שלפניי אינה מאותם מקרים חריגים המצדיקים את תיקונה של ההחלטה. המבקש לא הצביע על טעות שנפלה וכל טענותיו נשקלו לעומקן בפסק הדין.

סיכומם של דברים, לכאורה, ומבלי לחרוץ את דין הערעור, נראה כי, בניגוד לטענת המשיבה, לא ניתן לומר, כי אין בערעור ממש "וכולו קש וגבבה", זאת למצער לעניין תוקף הצמדת הגג. כמו כן, נראה כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקש, גם אם לא באופן מוחלט, שכן, אף אם חלקו ברכוש המשותף אינו גדול, העברת הנכסים שבמחלוקת לצדדים שלישיים עלולה לגרום לו לנזק בלתי הפיך. מנגד, טענת המשיבה לנזק הכספי, שעלול להיגרם לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי.  

קיים אינטרס ציבורי בביצוע מיידי של גזר הדין, שמכיל בתוכו שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. עם זאת, בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע יש ליתן את הדעת גם לחשש מפגיעה קשה ובלתי הפיכה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בערעור כי מאסרו היה בלתי מוצדק; ההשלכות הקשות על הקטינה ועל משפחתה תוארו בהרחבה בתסקיר הנפגע שהוכן ופורט בגזר הדין, ולא ניתן להתעלם מתוצאות קשות אלו.

העתירה לוקה בכך שאין היא מכילה תשתית עובדתית בסיסית שבהיעדרה לא ניתן לטפל בה, גם לו היה מפרט העותר את הנתונים הנ"ל נדמה כי לא ניתן היה לסייע בעדו שכן בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות הדיוניות ואינו מתערב בשיקול דעתן בנוגע לסדרי הדין אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.  

לתגובת המשיבה תוך 10 ימים. 

 מדברי השכנים עלה כי הדיירים אינם מתגוררים בה באופן קבוע (מע/17). במהלך חודש אוגוסט 2010 נעשו מספר ניסיונות של חברת החקירות לבקר בדירה. בשלושה ביקורים לא נמצא איש בדירה. ביום 26.8.2010 נערך ביקור נוסף שבו פגש החוקר את המערערת ובנה; החלטת הוועדה הבין-משרדית, שלפיה המערערת נטשה את הדירה ולא חזרה להתגורר בה דרך קבע חורגת ממתחם הסבירות.

בית המשפט התרשם כי המבקשת איננה מנהלת את הרפת מזה שנים, אלא אחיה, המשיב הפורמלי, וקבע כי אין די במסמכים שצרפה המבקשת בכדי להסיק על בעלותה במעוקלים. עוד צויין כי לאור מצבה של המבקשת, יש קושי להסתמך על התצהיר שהגישה. אשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או לחלופין לפצות את המבקשת ככל שטענותיה יתקבלו; האפוטרופוס ישקול את צעדיו היטב, לאור נימוקי בית משפט קמא, על מנת שלא לנקוט הליכים שאין בהם טעם של ממש.

בהסכמת בא-כוח המשיב 1, עליה הוצהר בכתב ההסכמה שצורף כנספח לבקשה, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב.  

עיקר טענתו של המערער נוגעת לעקרון האחידות בענישה ולכך שהיה מקום להשית עליו עונש דומה לזה שהוטל על הנאשם 2. עוד טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג ממתחם הענישה המקובל ולא מעניק משקל מספק להודאתו ולכך שעברו הפלילי אינו מכביד. לבסוף, הוא טוען כי יש לתת משקל לכך כי הנזק שנגרם למתלוננות אינו נמצא ברף החמור ביותר; מדובר באלימות קשה שהופנתה כלפי קשישות חסרות ישע וחסרות יכולת להתגונן, תוך ניצול הכרות מוקדמת עימן.

עניינה של העתירה בחוקיות ההחלטה להשהות את הליכי מינויו של העותר בשל הבחירות לכנסת ה-19, בנושא זה אין למבקש להצטרף להליך כל תרומה לקידום ההליך שלפנינו ואין בהכרעת בית משפט זה בעתירה כדי לשנות מצבו לרעה. ככל שלמבקש טענות כנגד תקינות עבודתה של ועדת האיתור, עליו לנקוט בהליכים מתאימים על פי דין.