בית המשפט המחוזי סקר בפסק דינו את ההליכים המשפטיים השונים שהתקיימו במהלך השנים בעניינה של המשיבה ובעניינה של עיריית רחובות, ואת ההתפתחויות המשפטיות בפסיקה ובחקיקה באותן השנים בנוגע לחיוב בארנונה ובאגרת פינוי אשפה של מוסדות ציבור; אף אם נניח כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין הדברים – ומדובר לדעתנו בקביעה שאינה נקייה מספקות, כאמור לעיל – אנו סבורים כי בנסיבות העניין לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין הדברים.

העותר נמנע מהגשת בקשה למתן היתרי בניה בניסיון להסדיר את המבנה אשר אותו רכש לכאורה, ואשר נבנה באופן בלתי-חוקי. משלא הגיש בקשות למתן היתרי בניה, ממילא לא יכול היה לממש את זכותו להגשת ערר. העותר גם לא פנה אל הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בבקשה להקצאת הקרקע, שהרי המבנה נמצא בתחומי אדמות המדינה הרשומות.

המבקש מכיר בכך שהבקשה אינה מעלה כל טענה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני. בהמשך לאמור, שב המבקש וחוזר על הטיעונים שטען בפני בית המשפט המחוזי, שעל פיהן היה מקום לתת משקל גדול יותר לנסיבותיו האישיות ולתסקיר שירות המבחן בעניינו; דווקא במקום בו אנו מזהים מעגל קסמים של מצוקה ועבריינות הדרך לקטיעתו אינה באמצעות החמרת הענישה, אלא באמצעות שיקום אפקטיבי ויצירת מנגנונים המאפשרים את המשך תהליך השיקום לאחר ריצוי העונש, לרבות שיקום כלכלי. .

החוזה איננו ניתן יותר לביצוע. חרף זאת מסרבים המערערים להפעיל את זכות הביטול. סירוב זה - כאשר התמורה כבר שולמה למערערים, וכאשר יתר העסקה איננו יכול עוד להתבצע - איננו הגון, ופוגע באמון שבין הצדדים. אף מתגנב החשד שמא המניע היחיד להתעקשות זו הוא העובדה שבידי המערערים מצויים אותם 450,000 דולר שהעביר להם הקבלן. כך או כך, המערערים מפרים בסירובם במקרה זה את חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים. חוסר תום הלב של המערערים יוצר עבורם "השתק סטטוטורי", ומונע מהם לעמוד על זכותם שלא לבטל את החוזה. זה הצד השני של המטבע, לפיה מצב בו ההפרה היא בבחינת "זוטי דברים" - נוצר השתק אשר מונע מן הנפגע להסתמך על הפרה זו ולדרוש אכיפה דווקנית או אף פיצויים, וזאת מכיוון שמדובר בחוסר תום לב  

העתירה תימחק כמבוקש וכמוסכם על ידי הצדדים.

בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו הפורום המתאים לדון בטענות העותר בדבר הפרשי הריבית המגיעים לו לטענתו בנסיבות העניין. טענותיו של העותר לעניין הפרשי הריבית צריכות להתברר לפני הפורום המתאים, בהתאם לסעיף 17 לחוק נכי רדיפות הנאצים. לאחר שימצה העותר את ההליכים בפורום המתאים, וככל שיוותרו בפיו טענות כלשהן, יוכל לשוב ולפנות לבית משפט זה בהליך המתאים.

אף באשר לקיומה של עילת מעצר אינני רואה מקום לסטות ממסקנותיו של בית המשפט קמא. עבירות הנשק ועבירות התעבורה המיוחסות לעורר, והנסיבות המתוארות בכתב האישום, מלמדות על מסוכנותו לציבור. המסקנות בעניין זה מקבלות משנה תוקף נוכח עברו הפלילי, הכולל עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון. אף בעיכוב מעצרו של העורר, שלעיקרו ניתנו טעמים טובים על-ידי באת כוח המשיבה, אין כדי להטות את הכף ולשנות מן התוצאה שהגעתי אליה.  

המערער פגע בביתו פגיעת גוף ונפש, קודם כל במעשה עצמו, ובהמשך לכך באופן שבו היה שותף להכפשתה לאורך ההליך כולו. רגשותיה של המתלוננת נרמסו עד דק, כבודה נפגע, ובמידה רבה היא נותרה בודדה מתמיכה רגשית קרובה. העונש שהושת עליו אינו חורג מרף הענישה המקובל.  

המגמה הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה היא להחמיר עם עונשם של המבצעים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. אמנם נכון הוא שאין מדובר ברף ענישה "כובל" שאין לסטות הימנו כי אם בהתוויית מדיניות כללית. בפועל, כל מקרה נבחן על יסוד נסיבותיו הפרטניות.