בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי הם אינם טובים במיוחד. זאת, שכן ערעורו של המבקש מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, שקבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אשר, לגישתי, הינו מפורט ומנומק, כדבעי. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא לעיתים נדירות, לפיכך, בהיבט זה, נראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם מבטיחים.  

סיכומם של דברים. בית משפט זה לא יתערב בהחלטות בתי הדין הדתיים אלא באותם מקרים חריגים שפורטו לעיל, ובפרט כאשר הטענות בעתירה עוסקות בסוגיות המצויות "בלב סמכותם העניינית של בתי הדין [הדתיים - צ.ז]". בענייננו, לא עלה בידי העותר להצביע על עילה המצדיקה את התערבותנו, ומשכך דין עתירתו להידחות על הסף. 

בהסכמת הצדדים, הריני לעכב בזאת את עונשו של המבקש שהושת עליו במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' שפסר) בת"פ 49117-11-10 מיום 14.10.2012, זאת עד לתום ההכרעה בערעורו לפני בית משפט זה. יובהר כי התנאים המגבילים והערבויות עליהם הורה בית המשפט המחוזי הנכבד במסגרת החלטת עיכוב הביצוע הארעי שניתנה על ידו ביום 14.10.2012 – יוותרו על כנם.  

לאחר שמיעת העותרות ושיג ושיח עמן ועם באת כוח המדינה – וכן הביעו עמדתן חלק מן המשיבות הנוספות – הצענו לבא כוח העותרות למשוך את העתירה, בכפוף לאמור להלן, והוא נענה להצעתנו.

לאחר שיח ושיג ולאחר ששמע את המלצת בית משפט זה, הסכים בא כוח העורר כי לעת הזאת אין הצדקה להסרת האיזוק האלקטרוני. יחד עם זאת, ביקש בא כוח העורר להבהיר כי מרשו עומד על מלוא טענותיו בהקשר זה וכי בחלוף זמן סביר יפנה אל המשיבה על מנת לבדוק הסכמתה להקלה בתנאים המגבילים בהם נתון. 

בהמלצתנו, חוזרת בה העותרת מן העתירה והיא נמחקת ללא צו להוצאות.העותרת מודיעה כי בכוונתה לנסות להביא ראיות אחרות וטובות יותר מאלה שהציגה, ואם לא תעשה כך בתום 45 ימים מהיום, ואם לא תתקבל החלטה אחרת של משרד הפנים בתוך אותו מועד, היא מתחייבת לעזוב את הארץ. 

במקרה שלפני מופנה ערעורו של המבקש כנגד רכיב המאסר בגזר הדין. טענתו של המבקש בערעור הינה כי שליחתו למאסר תקטע את ההליך הטיפולי בו החל באופן שיפגע בו ובאינטרס הציבורי בשיקומו, ולחלופין כי העונש שהושת עליו אינו נותן את המשל ההולם לשיקולים לקולא בעניינו. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע, טוען המבקש כי דחיית בקשתו תייתר את הדיון בערעור בשל קטיעת ההליך הטיפולי בו החל. מבלי להקל ראש בחשיבותו של האינטרס הטיפולי-שיקומי, אין בו כדי להצדיק את קבלת הבקשה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש אמנם החל בטיפול במסגרת שירות המבחן ושיתף פעולה במסגרתו באופן מלא, אולם התקדמותו איטית והוא עודנו מצוי בשלביו הראשונים. אף מחוות הדעת הפסיכולוגית-קרימינולוגית בעניינו של המבקש, צויין כי הוא טרם הפנים את מהות הפגיעות שביצע בקטינים ואת השלכותיהן. 

מצאתי כי יש מקום להתערבות מהותית בפסק דינו של בית משפט קמא בחישוב הפסד השתכרות לעבר. לאחר מתן פסק הדין, הגישו המשיבות בקשה לתיקון טעות סופר בה נטען כי החישוב נעשה על פי אבדן השתכרות מלא במקום אבדן השתכרות של 40%. בית המשפט העביר הבקשה לתגובת המערער, אשר טען כי לא נפלה טעות בפסק הדין, וכי תקופת אי הכושר משקפת נכויות זמניות בשיעורים גבוהים, הן בתקופת הניתוח והן בתקופת אשפוזו (במשך תשעה חודשים) במרכז לטיפול בבריאות הנפש. 

לאחר שיג ושיח סוכם כדלקמן:שנות המס 2004 עד 2007 (כולל) ייראו כשנים סגורות ולא יתבקש בגינן מס נוסף.המערער יקבל תוך 30 יום החזר מס של 13,000 ש"ח. בכפוף לאמור, הערעור נמחק ללא צו להוצאות.

לאחר בירור מחודש של ההליך נגד הוועדה המקומית ייתן בית המשפט פסק דין חדש. ככל שהדברים נוגעים ליחסים שבין המערערים לבין וועדה המקומית – פסק הדין של הערכאה הדיונית מבוטל. לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו.