בהתאם לפסק דינו של השופט עמית היה על בית המשפט לפירוק לקיים הליך הוכחות לשם בירור טענות המבקשת בנוגע לזכויותיה בדירה והוא לא היה מוסמך להורות על ביטול צו המניעה. משפעל בחוסר סמכות, אין לקבל את קביעתו. נוסף על כך, לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וזאת לאור העובדה שיש בידיה מסמכים המוכיחים את זכויותיה בדירה ומלמדים מדוע קביעותיו של בית משפט קמא הן שגויות.

אין ממש בטענת המבקש לפיה לו היה קובע בית משפט השלום כי נטל ההוכחה מוטל על שכמו של המשיב, אזי היה מגיע לקביעות עובדתיות שונות. ממצאי המהימנות שקבע, מבוססים על התרשמותו הישירה מעדויות שני בעלי הדין, ומראיות חיצוניות נוספות; הראיות החיצוניות נבחנו בשל טענות המבקש לפיהן נכח המשיב באסיפות מסוימות, בהן נאמרו דברים אודות בן-נעים, והן נמצאו כלא נכונות במסגרת חקירתו הנגדית של המבקש – ללא תלות בשאלת הנשיאה בנטל; לא ניתן לסבור כי קביעתו של בית משפט השלום, לפיה יש להעדיף את גרסת המשיב - הטוען כי הדברים אכן נאמרו על ידי המבקש, אינה קביעה פוזיטיבית לפיה הדברים אכן נאמרו.

המבקשת אינה מסבירה מה גרם לה רק עתה לסבור שחוות הדעת הקיימות אינן מספיקות ומדוע לא ניתן היה להגיע למסקנה זו בשלבים קודמים של ההליך. הסבר כזה, שצריך להיתמך בתצהיר, נדרש בכל בקשה לתיקון כתב טענות והעדרו מצדיק את דחיית בקשת התיקון רק מטעם זה. המבקשת אינה מסבירה מתי נתגלה לה הצורך בתיקון, מה הביא אותה לבקש את התיקון, ומדוע לא ניתן היה לבקשו בשלב קודם של ההליך, במיוחד נוכח העובדה שממילא נתאפשר לה להגיש חוות דעת חדשה עקב פטירת המומחה מטעמה. 

האלימות החמורה בה נקטו המשיב ושותפיו, תוך שימוש בנשק חם, מעידים על הסיכון הממשי הנשקף מהם לציבור. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לשיבוש הליכי משפט בשים לב לטענות שהעלו המשיב והנאשמים הנוספים במהלך חקירתם, אשר נמצאו כטענות שקריות ובנוסף ההימלטות ממעצר של עימאד; די בהתנהגות זו כדי להקים עילת מעצר חזקה ביותר. עוד נקבע, כי יש ראיות טובות מאוד שהמשיב אכן היה בין היורים ולמעשה מנהיג האירוע. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

היסוד הנפשי של הניסיון הוא מטרת המערער כי המתלוננת תבצע בו מעשה, מתוך מודעות לכך שהאמצעים שהוא נוקט יביאו לביצוע מעשה זה. אכן, המערער לא חשף את איבר מינו בפני המתלוננת, במסגרת אישום זה. עם זאת, אותה ראייה חיצונית הנדרשת להוכחת היסוד הנפשי של עבירת הניסיון, נמצאת בהצעתו בעלת הגוון המיני המובהק; כל הנסיבות הללו שכנעוני כי מעשיו של המערער אינם תמימים, הם עונים על הגדרתה של עבירת הניסיון לביצוע מעשה מגונה באדם, וכי מטרתו של המערער הייתה גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, שכן מדובר במעשים שנעשו בהקשר ניצול המתלוננת למטרותיו המיניות של המערער.

סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כי בית משפט זה רשאי לדחות על הסף וללא דיון במעמד הצדדים בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי". במקרה שלפניי לא שוכנעתי כי קיימת שאלה החורגת מעניינה הפרטני של המבקשת או כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור 

ההתייחסות לעיל הייתה לטענת שינוי חזית המועלית במהלך חקירת העדים. טענה זו עשויה לעלות גם לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית כלפי חלקים מהתצהירים. במקרה כזה יש לדון ולהכריע בה במסגרת קדם המשפט, כאשר בית המשפט אינו נתון באילוצים הקיימים כאשר הטענה מועלית במהלך שמיעת העדים. ככל שנושאים אלה ילובנו ויוכרעו בטרם ייקבע התיק להוכחות, תפחת האפשרות שגבולות המחלוקת יישארו מעורפלים בשלב שמיעת העדים.