בית המשפט המחוזי ערך איזון נכון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, וראה צורך לתת ביטוי ממשי לחומרת העבירות שבוצעו. בית המשפט הביא בחשבון את השיקולים לקולא ולפיכך גזר על המערערים תקופת מאסר קצרות יחסית, תוך הבחנה ביניהם על פי מידת מעורבותם בפרשה. לא מצאנו כאמור שיש להתערב באיזון שערך בית המשפט. נעיר עוד באשר לשיקול בדבר שיקום המשפחה. אם אכן כפי שנטען מדובר במערערים אשר מבינים כיום את חומרת מעשיהם ולוקחים אחריות על הפגיעה הקשה במתלוננת, ואנחנו מקבלים שכך הוא, הרי שמרגע שחרורם ממאסר יהא עליהם לפעול לשיקום המשפחה ולהשכנת השלום בין הצדדים, כך שיוכלו ליצור משפחה המבוססת על כבוד הדדי, הקשבה וסובלנות ולא על אלימות וכפייה.  

בית המשפט בחן את נסיבותיו האישיות של המערער (ושל יתר הנאשמים) ואיזן אותן למול העבירות והנסיבות החמורות ולמול שיקולי הענישה וההרתעה. יוזכר כי לפני בית המשפט הונח תסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי המערער מתקשה להפנים את מעשיו ואינו מעמיק במעשיו ובמניעיו. לפיכך נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית וסבר שיש להשית על המערער ענישה מוחשית וצופה פני עתיד. לא מצאנו שיש מקום להתערבותנו במישור זה.  

נראה כי אין יסוד לטענות המבקש. משהסתיימה פרשת התביעה, זימון עדים נוספים לאחר מועד זה כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקש יכול היה לפעול להעדת בנו כחלק מפרשת התביעה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי בבקשה נימוק ראוי אשר יצדיק את עדותו המאוחרת.  

מצב הדברים שלפנינו אינו מצדיק חריגה מהלכה זו. בית המשפט המחוזי, לאחר עיון בכתב התביעה, מצא כי המחלוקת בין הצדדים היא על הגבול בין החלקות, ועל כן אין צורך למדוד את שתי החלקות ואת המבנים העומדים עליהן. לפיכך, אין הצדקה לכניסת מודד מוסמך מטעם המבקשים לביתם של המשיבים. כמו כן, משלא הוכחה עדיין בעלותם של המבקשים בשטח הנתון במחלוקת, לא מצאתי מקום להעדיף את עניינם על פני פרטיותם של המשיבים.

בית המשפט עמד על המחלוקות הרבות הקיימות בין הצדדים, וקבע כי הצדדים חלוקים לא רק בנוגע ליישומו של מתווה הפשרה אלא גם באשר למשמעותו ותוכנו. בית המשפט קבע כי ניתן לראות מצב דברים זה כטעות משותפת של הצדדים החותרת תחת הבסיס לקיומו של החוזה. בית המשפט הוסיף וציין כי יחסי הצדדים מאופיינים בסכסוכים ומחלוקות רבות, וכי הם אינם מסוגלים להסכים על דבר. כל אלה מחזקים את המסקנה כי הניסיון להגיע לפתרון מוסכם לא צלח. 

עיון בחוק הניקוז ובצו המקים מגלה כי, בניגוד לטענתה של רשות הניקוז, לא קיימת כל החרגה כללית של עורקים מקומיים מתחומי אחריותה. כפי שצוין, רשות הניקוז אף לא הוכיחה כי תעלת הניקוז המקומית מושא תיק זה, לא כלולה באזור הניקוז הרלוונטי בהתאם לאכרזת הניקוז. נמצא אפוא כי רשות הניקוז לא עמדה בנטל הראשוני הרובץ לפתחה, ולא עלה בידיה להראות כי תעלת הניקוז המקומית הנ"ל לא כלולה בתחום אחריותה. 

כל אחד מסימני השאלה שהועלו, כשלעצמו, לא בהכרח מוביל למסקנת הזיכוי. ואולם, התצרף שנוצר מאותם סימני שאלה – מצייר תמונה אשר יש בה כדי להטיל ספק סביר באשמתו של אלפסי. משכך, יש לדידי לקבוע, כי גרסת המדינה לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר באופן הנדרש על מנת לגבור על החשש מפני הרשעת חף מפשע, ואין מנוס מזיכויו של אלפסי מחמת הספק.  

מדובר בהליכה הרחק לפנים משורת הדין וזאת בשל חד הוריותה של המערערת בראש וראשונה.

בצדק קבע בית הדין האזורי כי עם הגשת תביעתה של הקרן נגד אגד, הפך הסעד שביקש העותר תיאורטי וסביר בהחלט שדרישותיו יתממשו אם תתקבל אותה התביעה. טענת העותר כי יש לאשר את בקשתו להגשת תביעה ייצוגית על מנת שיוכל לפקח על התנהלותה של הקרן בכל הנוגע לתביעה שהגישה אינה ברורה, ואין לה כל עיגון בדין. קשה, אפוא, למצוא טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין, באיזה מן הערכאות.

הצדדים יתנו בהודעתם דעתם לשאלה אם בנסיבות הדחיות המתבקשות החוזרות מזה ועומס בית המשפט מזה יש מקום לשקול את עצם קיום העתירה, מבלי שאביע דעה לגוף המחלוקת.