דין הערעורים להידחות. מקובלת עליי קביעתו של הרשם כי המערער לא עמד בנטל הוכחתו של "הטעם המיוחד" הנדרש כאמור. אף בערעור שלפניי טענותיו של המערער מתמקדות בהליך גופו, וממילא לא נטען אם וכיצד ניסה לפעול כדי למנוע את טעותו לעניין המועד לפתיחת ההליך הערעורי. עוד אוסיף, למעלה מן הצורך, כי בנסיבות אלה, על פני הדברים סיכוייו של ההליך אינם נחזים להיות גבוהים.  ולעניין קבלת הפטור מאגרה אם המערער עודנו חפץ בקבלת הפטור מאגרה, עליו לפעול כאמור בהחלטתה של הרשמת.

אשר לעניינה של המבקשת – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי, כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לבין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב פסק-הדין, ידם של המשיבים על העליונה. בנסיבות הקיימות נראה, כי אין בעצם העובדה שהמבקשת הינה המפעילה הנוכחית, כשלעצמה, כדי להקנות לה זכות קנויה להמשך ההתקשרות מעבר למועדה הנקוב מראש. ברי, אפוא, כי הסעד המבוקש כעת חותר לשינוי המצב הקיים ולחיוב המשיבים בהארכת ההתקשרות עם המבקשת, והכל ללא מכרז ועל אף שכבר נבחר זוכה במכרז בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, מקום שמדובר במכרז להספקת שירותים, אין מדובר בעניין בלתי הפיך ואי מתן סעד זמני לא יביא להתייתרות ההליך.  

הגישה בבקשות להארכת מועד בדין הפלילי גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים על מנת לאפשר למי שהורשע ונגזר דינו למצות את הליכי הערעור בעניינו. יחד עם זאת, גם מתן אורכה בהליכים פליליים אינו נעשה כדבר שבשגרה, ועל מבקש הארכה להוכיח "טעם ממשי המניח את הדעת", ובהקשר זה יש ליתן משקל, בין היתר, למשך האיחור; להצדקה הנטענת לאיחור; ולסיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי.  

נראה שכוונתו של השופט הייתה טובה וראויה. הוא הציע הצעה שמטרתה הייתה לסיים את הסכסוך כולו. עם זאת, הכוונה הטובה הביאה במקרה זה לאקטיביות יתירה מצידו של השופט. חובה לזכור שקיימות מגבלות על בית המשפט, שעה שהוא חותר להביא סכסוך רחב לכדי סיום. הדבר בולט על רקע העובדה שלא כל המעורבים בסכסוך היו נוכחים בהליך המסוים שנוהל לפניו.  

לא אחת נקבע שהחלטות מסוג העברת אסירים בין בתי הסוהר הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, וכנגזרת – היקף ההתערבות השיפוטית בהן הוא מצומצם. החלטת ההעברה התבססה על מידע מודיעיני שממנו נלמדת התנהלות בעייתית של האסיר, וכן על מידע הנוגע למסוכנות הנשקפת ממנו.

המעשים המיוחסים לעורר הינם מעשים המעידים על מסוכנות משמעותית. ואולם, גם מסוכנות זו ניתנת להפחתה בנסיבות ובתנאים המתאימים – ועל כך מעידה גם נכונותו של בית המשפט המחוזי לבקש להכין תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר. המחוזי נימק את סירובו לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בין השאר בהיעדר לקיחת אחריות או חרטה של העורר על המעשים המיוחסים לו. ואולם נראה כי ניתן לצאת מנקודת הנחה שהעורר אכן הביע חרטה על מעשיו. לכן, עולה הצורך לשוב ולהעמיד את אפשרות שחרורו בערבות למבחן, על מנת למצות את הנסיון לבחון אם אמנם ישנם תנאים המאפשרים את הקטנת מסוכנותו של העורר באופן שיצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. 

בית המשפט העליון יתערב בצורה מצומצמת ביותר בשיקול דעת התביעה לגבי ביצוע חקירה פלילית והחלטה על העמדה לדין. ההתערבות מוגבלת למקרים בהם ההחלטה לוקה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני". לא זה המקרה שבפנינו.  

בחנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שקלנו את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, אלה שבעל-פה ואלה שבכתב, ובאנו לכלל דעה כי יש להוסיף על סכום פסק הדין באופן שיעמוד על סך של 1,370,000 (ליום הגשת התביעה) חלף הסך של 1,008,674 שנקבע בפסק הדין.

בקשה לעיון חוזר לא נועדה לעריכת "מקצה שיפורים" לבקשה המקורית, והדברים יפים בפרט נוכח העובדה שהמבקשת, אשר מיוצגת בהליך זה, לא הבהירה מדוע נעדרו הנתונים והמסמכים שצורפו כעת מבקשתה המקורית. עוד יוזכר כי מלכתחילה הועמדו האגרה והעירבון על סכומים מתונים ביותר.   

כמבוקש, עמדת היועץ המשפטי לממשלה תוגש לא יאוחר מיום 12.5.13. לאור העיכובים הרבים בתיק והעובדה כי שמיעת התיק הסתיימה זה מכבר, מתבקש לעשות מאמץ למתן תגובה במועד שכן יקשה ליתן הארכה נוספת.