בית משפט זה אינו שומע עדים ואף אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, ולכן יתקשה לבחון את התשתית העובדתית שעמדה לנגד עיניו של בית הדין הרבני האזורי ששמע עדים וקבע כי הסדרי הראייה הקיימים הינם סבירים. זאת ועוד, לא ברור באיזה שלב מצויה חקירת המשטרה בתלונת העותרת.

אין חולק שישנה חובה על המשטרה להגן על ביטחון הציבור, ובפרט להגן על מי שחשוף לסיכון בשל עבודתו הציבורית. המשטרה ביצעה מספר הערכות מצב, שקלה את הסכנה הנשקפת לעותר, ובהתאם הקצתה לו את האבטחה הנחוצה לטובת שמירה על בטחונו. לצד זאת, חזקה כי המשטרה תוסיף ותבחן את היקף האבטחה הניתן לעותר בהתאם לצרכים המשתנים ולמשאבים העומדים לרשותה.   

עסקינן בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. המעשה המיוחס למשיב הוא חמור, והחשש לשיבוש הליכי משפט עקב ההשפעה על העדים מובן אף הוא, לאור התנהגותם של ארבעת העדים המתחמקים שוב ושוב מצווי הבאה. מנגד, נוצר מצב שהמשיב נעשה "בן ערובה" של אותם עדים, אשר בשלב זה לא ברור מתי יאותרו. לכן, הבקשה נקבעה לדיון נוסף והוארך מעצרו של המשיב, וזאת על מנת לבחון אם ארבעת העדים "הנעלמים" הובאו בפני בית המשפט המחוזי לישיבת התזכורת שנקבעה. 

הפרמטר החשוב ביותר לצורך שחרורו של נאשם לחלופת מעצר הוא מידת האמון שנותן בו בית המשפט. לצורך כך, אין משמעות רבה לשאלה המפורשת האם מעשה ההצתה המיוחס לעורר הוא בבחינת "עבירת רכוש" אם לאו, ואף קשה לזקוף לזכות העורר את העובדה שלמרבה המזל הסתיים האירוע בנזק לרכוש בלבד, או את העובדה שהוא נעצר כחודשיים לאחר האירועים המתוארים בכתב האישום. יחד עם זאת, תסקיר שירות המבחן הסתיים בהמלצה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.  

ההחלטה תשלח לצדדים. 

המחיקות נסבות על עניינים שאין בינם לבין האירועים מושא כתב האישום ולא כלום. למרות זאת, ולו לשם הזהירות, שמא תיושם ההלכה הידועה כהלכת "אין חקר", השורות שנמחקו ייחשפו בפני הסנגורים בלבד, אשר יתחייבו שלא להעביר הדברים לידיעת המבקשות. שאלת השימוש בחומר, אם בכלל, תהא מסורה לשיקול דעתו של השופט שידון בתיק העיקרי.   

על מנת לאפשר לעותרים מיצוי סעדיהם כאמור בפיסקה 3, ניתן בזאת צו ביניים האוסר על הרחקתו של העותר 2 מן הארץ במשך 10 ימים ממועד פסק דין זה, ובתוך פרק הזמן הנ"ל רשאים העותרים להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים המוסמך והוא יחליט באשר להמשך תוקפו של צו הביניים וביחס למכלול – כטוב בעיניו.

יובהר בזאת כי רכיב הענישה של התחייבות המבקש להימנע מעבירה, שנקבע על ידי בתי המשפט קמא, עומד בתוקפו. 

עניינו של המערער שונה. נסיבות חייו קשות גם הן אולם אין בינן לבין החלטתו המתמשכת להחזיק שלא כדין בנשק ולא כלום. כאמור, אין זה עבורו מפגש ראשון עם רשויות אכיפת החוק ולחובתו הרשעות קודמות. עיון בגזר הדין שניתן בעניינו של עאוני מיום 5.11.2012 מלמד כי שיקול אחידות הענישה לא נעלם גם מעיניו של בית המשפט קמא אשר מטעם זה העמיד את עונשו של עאוני על רף הסמוך ככל האפשר לזה של המערער.

דין הטענה להידחות. אין מדובר בגינה רחבת ידיים, אלא במרפסת עם אדניות ועציצים כמקובל במחוזותינו, כך שאני מתקשה לקבל טענת המערער כי לא ניתן יהיה לטפל במרפסת דרך המדרגות הפנימיות בבית, סיכומו של דבר, שהוועדה המקומית לא חרגה מסמכותה להתנות את מתן ההיתר בהריסת המדרגות, ולא נפל פגם מנהלי בהחלטות ועדות התכנון המצדיק התערבות שיפוטית.