המבקשות ביקשו להורות על החזרת העירבון שהופקד בבית המשפט העליון במסגרת תיק זה, בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו  בגדרה נדחתה בקשת משיב 2 לחילוט העירבון. תגובת המשיבים התבקשה. משיב 2 הודיע כי אינו מתנגד לבקשה ואילו משיבה 1 לא הביעה כל עמדה. 

אשר לטענת המבקש לפיה יש להסכים למתן ארכה בעניינו לשם אחידות בענישה ומאחר והמשיבה הסכימה ליתן ארכה לביצוע צווים שניתנו כנגד תושבים אחרים באותו אזור – דין הטענה להידחות. בצדק טוענת המשיבה כי מאחר וטענה זו מועלית לראשונה במסגרת הבקשה הנוכחית, הדבר מהווה שינוי חזית ואין מקום לדון במסגרת גלגול שלישי בטענות חדשות המועלות על ידי המבקש ושלא הועלו במסגרת ההליכים הקודמים. 

פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מנומק ומבוסס היטב. עם זאת, בית המשפט מפנה את המשיב להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים שניתנה בעבר, לפיה מסמכים המגיעים לבית הכלא יש להחתימם במועד קבלתם.   

יציאתו של אסיר לחופשה היא פריבילגיה, שההחלטה בעניינה מסורה בידיהן של הרשויות המוסמכות. בענייננו, למבקש עבר פלילי מכביד ביותר, כאשר בין היתר הוא לא השתלב בתוכנית השיקום שהוצעה לו. בנסיבות אלה, נראה כי החלטת המשיב היא סבירה ומאזנת כראוי בין הצורך להגן על שלום הציבור לבין רווחתו של המבקש. עם זאת, ראוי שהמשיב יחזור ויעשה מאמץ למצוא מתווה שיקומי שיהלום את צרכיו ורצונותיו של המבקש, על מנת לסייע למבקש לצאת את בית הכלא ברגל ימין, לאחר מאסרו הממושך. 

לגבי עוצמת עילת המעצר נגד המשיב, מעמדו הבכיר של המשיב, והמעשים המיוחסים לו, מעידים, לכאורה, על מסוכנות, המצדיקה, מבחינה עקרונית, את מעצרו. עם זאת, יש לבחון עתה את השאלה האם נוכח חלוף הזמן, גוברים, בעת הנוכחית, השיקולים התומכים בשחרורו של המשיב ממעצר, על אלה המצדיקים את המשך שהייתו במעצר. האיזון הראוי מוביל לכך שניתן יהיה לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שאותה יציע, ובלבד שתנאיה יעלו בקנה אחד עם התנאים, אשר נקבעו על ידי השופט רובינשטיין בפיסקה י"ג ל-בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל.

לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לבחון, בין היתר, האם משך הזמן שחלף מיום הגשת כתב האישום מביא לשינוי נקודת האיזון עד כדי הטיית הכף לעבר שחרורו של הנאשם ממעצר. הפרמטרים המרכזיים הנלקחים בחשבון במסגרת זו הם, בין היתר, אלה: קצב התקדמות ההליך העיקרי והצפי באשר למועד סיומו, עוצמת עילת המעצר נגד הנאשם, וקיומה של חלופת מעצר הולמת, בהתחשב בנסיבות. מעמדם המרכזי, לכאורה, של המשיבים, בארגון החמאס, בשילוב עם המעשים המיוחסים להם – מעידים על מסוכנות בעוצמה רבה יחסית.  

ענייננו כאמור בבקשת רשות לערור "בגלגול שלישי". אמנם, איננו מצויים בתחומו של הדין האזרחי, והחלת אמות המידה הקבועות בהלכה שקבע הנשיא שמגר בר"ע 103/82 ‏חניון חיפה בע"מ על הליכי מעצר - אינה בהכרח ממצה. ואולם, אין פירוש הדבר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות לערור, על בית משפט זה להמיר את שיקול דעתן של הערכאות דלמטה בשיקול דעתו שלו. בית משפט זה חזר והדגיש כי בבקשות מסוג זה נדרשות נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו דיון בגלגול שלישי.  

בית המשפט קמא בחן את טענותיו של זייתון בדבר אחריותו של הבנק להיווצרות החוב, ודחה אותן אחת לאחת מן הנימוקים שפורטו לעיל. נימוקים אלה מקובלים עליי כולם ולא מצאתי בטיעוני זייתון טענה מבוררת כלשהי המצדיקה התערבות בהם, לרבות הטענה כאילו קביעותיו של בית המשפט קמא לעניין החוב ולעניין המשכנתא אינן עולות בקנה אחד, ולא היא.

בית המשפט הכריע במחלוקת זו וסיים את הדיון בה בקובעו כי יש לקבל את עמדת המשיב 1 ובהתאם הורה למינהל לתקן את רישומיו, ואף חייב את המינהל בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין של המשיב 1, הרי שהחלטתו היא בבחינת "פסק דין". בשונה מעמדת המשיב 1 איני סבורה כי העובדה שהחברה המשכנת אשר בעניינה ניתנה ההחלטה "עודנה מופעלת על ידי המנהל המיוחד תחת הליך הפירוק ומוסיפה להנפיק אישורי זכויות" והעובדה שהמדובר ב"חלק מפעילות מתמשכת במסגרת תיק הפירוק, אשר עודנה מוסיפה להתקיים", כפי שהדגיש בטיעוניו, יש בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן לעניין המחלוקת נשוא ההליך - תיקון המרשם על ידי המינהל - ניתנה הכרעה סופית הסוגרת את העניין.  

לא ניתן להתעלם מכך ששני הצדדים הסכימו על ארכות הדדיות עד למועד מסוים, והמבקשת עמדה במועד זה והגישה את בקשת רשות הערעור במועד. לא זו בלבד, אלא שהבקשה לרשות ערעור נדחתה בינתיים, בהחלטה מנומקת. קיים אפוא קושי, מבחינת השוויון הדיוני, ליתן למשיבים להגיש עתה בקשת רשות ערעור מטעמם. מדובר בענייננו בהליך ב"גלגול שלישי" (לאחר שני "סבבים" בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי); רף ההתערבות בכגון דא גבוה, כידוע, והדבר משליך מטבע הדברים על סיכויי ההליך.