בחנתי את הבקשה לגופה ועיון בה מעלה כי היא אינה מקימה עילה להיעתר לה. טענת המבקש לפיה לא כלל את כל הסעדים המבוקשים בעתירה בשל "טעות קולמוס של תום לב" אינה ברורה ולמעשה המבקש עותר לתיקון העתירה שהגיש לאחר שכבר ניתן בה פסק דין ולכך לא ניתן להיעתר. כמו כן, אין כל תוחלת להיעתר לבקשה להארכת מועד שכן הבקשה לתיקון טעות שהגשתה מתבקשת אינה מגלה על פניה טעם מבורר לתיקון פסק הדין שניתן בעניינו של המבקש מחמת "טעות" כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, והטענות המועלות על ידו הן ערעוריות במהותן.

בהינתן העובדה שהערעור מופנה כלפי החלטה שלא "להחיות" הליך אשר נמחק נוכח העובדה שלא שולמה בו אגרה, ועל מנת להימנע מ"מעגל שוטה", פטור המבקש מתשלום אגרה בגין ההליך.

ההליך המתנהל בפני בית המשפט הצבאי הוא הליך של הפעלת ביקורת שיפוטית, אף שמדובר בהליך בעל אופי מיוחד. לבית המשפט הצבאי נתונה הסמכות לזמן את נציג השב"כ לדיון. עם זאת, לא קיימת חובה לזמן את הנציג. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הצבאי, אשר הפעיל את שיקול דעתו כהלכה: הוא פעל באופן מדורג, כאשר הציע כי תחילה יבוררו השאלות עם נציגת התביעה הצבאית, לפני זימונו של נציג השב"כ.    

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה סבורני כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. סיכויי הערעור אינם גבוהים באופן מיוחד וזאת לאור פסיקתו של בית משפט קמא כי חוות דעת המומחה לא התבססה באופן בלעדי על דו"ח CMS, מנגד, במסגרת מאזן הנוחות יש להביא בחשבון את מצבה הנטען של חברת פיק אשר חדלה מפעילות מזה מספר שנים. אשר על כן, ובהתחשב במכלול הנימוקים, אני מורה כי המבקשת תשלם לאלתר 2/3 מסכום פסק הדין וה-1/3 הנותר יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

מאחר שמדובר בערר "בגלגול שלישי", המכוון כנגד החלטות בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערר על החלטות בית משפט השלום – אין למבקשים זכות ערר, אלא עליהם לבקש רשות לערור בפני בית משפט זה. ממכלול החומר שהוגש בפני לא מצאתי כי קיימת עילה לדיון שלישי בעניינם של המבקשים, אשר איננו מעלה כל שאלה עקרונית, ואשר נידון ונתברר כבר בפני שתי הערכאות הנכבדות קמא.

כל עוד אנו בשלב בו טרם אושרה התובענה הייצוגית, ואיני מביע כל עמדה לגבי בקשת האישור עצמה, הרי דומה כי צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו לפיה הנתונים שנתבקשו על ידי המבקשים אינם הכרחיים לצורך הדיון בבקשת האישור. 

החובה לשלם אגרה והחובה להפקיד עירבון חלות גם על תובע ייצוגי או על מי שמבקש להיות תובע ייצוגי. נוכח הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהליך התובענה הייצוגית והעובדה כי נפרד הוא מהעילה האישית העומדת לבעל הדין, לא תתקבל בנקל טענה של תובע ייצוגי לחסרון כיס לעניין הפקדת עירבון, וזאת בייחוד שעה שמדובר בהשגה על החלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית. 

אמנם, תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי אכן קובעת כי ניתן להמציא כתב בי-דין ל"מורשה לקבלת כתבי בי-דין" של בעל-דין או לעורך דינו. אולם, קושי של בעל דין בהמצאת כתבי בי-דין אין בו כדי להצדיק הפיכת עורך דין שאינו מייצג בעל דין בהליך מסוים למורשה מטעמו.

על הפונה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק להביא את עניינו כהווייתו. לאמור, ככל שהעתירה נוגעת לסוגיית מתן ההחלטה – הרי שזו כאמור ניתנה והעתירה התייתרה. ככל שהעתירה נוגעת לסוגיות המהותיות הנוגעות לשאלת הארנונה, הרי שאין בה כדי ללמד על המשגה שנפל בהחלטת המשיבים, על היעדר סבירות לכאורה או על עוול שנגרם לעותרת. זאת, כיוון שבעת הגשת העתירה החלטת המשיבים, קל וחומר נימוקיהם, לא הייתה בנמצא. אין אנו סבורים כי תגובת העותרת לתשובת המשיבים הינה האכסניה הראויה לבחון את טענות העותרת באופן ענייני. היבט נוסף של הסוגיה, מצוי בהיעדר פניה מוקדמת "קונקרטית" של העותרת למשיבים, בניסיון לתהות על פשר ההחלטה ולשנותה אף מחוץ לכתלי בית המשפט. גם בכך יש תמיכה לדחיית העתירה.

משחלף ממילא המועד שנתבקש על ידי המבקשת לעיכוב ביצוע, אני מוחק את הבקשה.