בנסיבות המתוארות בבקשה ראוי היה שבא-כוח המבקשת יגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך, ולמחדל זה לא ניתן הסבר של ממש. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה ובתצהיר בא-כוח המבקשת אשר צורף אליה, אין מקום לחסום את דרכה של המבקשת לבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו.  

גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר, ביניהן דקירה של קטין בפניו באמצעות סכין, תוך תכנון מראש של הפעולה, יש צורך בהוכחת קיום חלופת מעצר הדוקה ביותר.  

בא כוח העורר בטיעוניו לפני בית המשפט המחוזי אישר את קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. אמנם תסקיר שירות המבחן שניתן בעניין העורר ממליץ לשחררו לחלופת מעצר, אולם נראה כי מסקנתו אינה מתיישבת עם תוכן התסקיר עצמו, ממנו עולה שמדובר באדם מניפולטיבי וחסר אמפתיה. עוד צוין בתסקיר כי קיים קושי לבחון נסיבות מעצרו והתנהלותו של העורר מול המתלוננת, העשוי להצביע על סיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו. כידוע, אין בית המשפט מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן.   

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, נדרש לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. במסגרת הליך זה, אין להידרש למהימנות ומשקל הראיות. כאשר אין כל אפשרות לאיין מסוכנות של עציר, לא קמה החובה לבצע תסקיר מעצר בעניינו למען בחינת חלופת מעצר קונקרטית. 

שיקול דעתה של הרשמת רחב ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור. על פי תקנה 4 לתקנות הדיון הנוסף, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא בתוך 15 יום מהיום בו ניתן פסק הדין. אף אם נניח כי פסק הדין הומצא לידי העותרים במועד מאוחר מן היום בו ניתן – ככלל אין בכך כדי לעצור את מניין הימים כאמור. כבר נפסק כי "יש לגלות גישה קפדנית ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף".

המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית-משפט של מי שאינו בעל-דין, מצויה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט). תקנה זו, כך נפסק, מתווה מסלול תלת שלבי לבחינה של בקשה לעיון: (א) האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש? ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה- ב) האם העיון מוצדק? בהקשר זה נקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון נוכח עיקרון פומביות הדיון. ג) כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים הנוגדים?     

סעיף 50(א) לחוק הפטנטים קובע כי אם אמצאה היא תהליך מוגן, כי אז יחול הפטנט גם על "המוצר הישיר" של התהליך. בבואו של בית המשפט לפרש פטנט הוא יעשה כן על פי כללי הפרשנות הידועים של מסמכים; על כן, בית המשפט יבחן את הטקסט המגדיר את הפטנט. טקסט זה מקרין על היקף ההגנה הקניינית המוענקת לבעליו. עם זאת, בבואו של בית המשפט לפרש את הטקסט, עליו להתייחס אליו כמוסד משפטי המשקף איזון בין ערכים שונים, ובמיוחד עליו להתחשב בהיבטים הקשורים למונופול העסקי המוענק בגינו. ההכרעה בשאלה אם הפטנט הופר תלויה, לרוב, בקביעת היקף תחולתו, קביעה המהווה סוגיה פרשנית. כידוע, נטל ההוכחה לביסוס טענה כי פטנט הופר מוטל על הטוען להפרה, הוא בעל הפטנט. 

בהמשך לפסק הדין אשר בו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי העונש של חודשיים מאסר בעבודות שירות שהוטל על המערער יומר לשירות לתועלת הציבור וכן צו מבחן לתקופה של שנה, נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים. בתסקיר המשלים המליץ שירות המבחן להטיל על המערער צו של 150 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ) על פי תכנית השמה שיכין השירות.

הפרמטרים בכל הנוגע למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" בענייני מעצרים הינם גמישים. במקרה בו הוחלף סנגור, אין להלום מצב בו לא יהיה כל משקל לעמדה המוצגת לפרוטוקול על-ידי סנגור, באופן שגם ללא קיומו של טעם כבד משקל ניתן יהיה לחזור מאותה עמדה רק בשל חילופי הייצוג. עניין נזקקותו של המבקש להליך גמילה הוא שיקול נוסף, פחות משמעותי ובטח ובטח שלא בלעדי לאי-ההמלצה על חלופה על-ידי שירות המבחן.

לגבי המסגד הראשון, בתשובות המשיבים יש להתייחס אף לאפשרויות נוספות כמו אטימתו של המבנה או נקיטת אמצעי אחר, שימנע שימוש במבנה. לגבי המסגד השני, באותו מקרה אין מדובר במצב בו הופר לכאורה צו שניתן על ידי בית משפט זה. זאת ועוד, נראה שהמבנה הושלם עוד לפני הגשת העתירה. על כן, אין מדובר במקרה המצוי במיקום גבוה בסדר העדיפויות לעניין ביצועם של צווי הריסה. יחד עם זאת, ראוי שתיערך בחינה בהקדם של ההיבט הביטחוני של מיקום מסגד זה.