בית-המשפט דן במשמעות התקנה הנ"ל המחייבת תשלום פיקדון "כמקדמה לכיסוי הוצאותיו של הכונס הרשמי" כתנאי לקבלת בקשתו של חייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפניי ובשים לב לאמור לעיל ולעובדה שבהליך שלושה משיבים המיוצגים על ידי שני עורכי דין מחד גיסא, ובהתחשב בסכום ההוצאות בו חויב המבקש בבית המשפט קמא (10,000 ש"ח) ובהיקף ההליך מאידך גיסא, ראיתי לנכון להפחית את סכום העירבון במידה מסוימת ולהעמידו על 20,000 ש"ח.

לא אחת מותקפים "עובדי הלילה" על ידי יחידים או קבוצות אשר שמו להם למטרה להשיג "כסף קל", ביודעם שהעובד נמצא לבדו ולא יתנגד למתן הכסף כאשר חייו ושלמות גופו מונחים על הכף. מעבר לנזק הפיזי שגורמים התוקפים לעובדים, הפגיעה הנפשית לנוכח הטראומה שעברו ותחושת חוסר האונים בה הם מצויים הינן גבוהות במיוחד. על החומרה שבעבירת השוד כבר עמד בית משפט זה בשלל הזדמנויות וחומרה זו גוברת מקום בו העבירה מכוונת כלפי צד חלש במיוחד. אמנם, נשקלות נסיבות כל מקרה לגופו, ואף לשיקולים האישיים של המעורבים תהא השפעה לכאן או לכאן.     

אינני סבור כי יש בסיס לטענותיו של המבקש ביחס לגזר הדין: אכן, אין חולק כי עונש הפסילה שנגזר על המבקש הינו עונש קשה יחסית, ואף אין חולק המבקש הינו "עתיר זכויות, אדם חיובי לכל הדעות", כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד. יחד עם זאת, לא התרשמתי כי העונש חורג מרף הענישה המקובל, ולכן אין עילה להתערבותי בו.

העמדת סכום תביעה "לצרכי אגרה" על סכום נמוך מן הנזק הנטען, היא כשלעצמה איננה פסולה ואיננה "טקטיקה נפסדת". הלכה פסוקה היא כי "הציון 'לצרכי אגרה' אינו מקנה כשלעצמו זכות לתיקון עתידי... בקשת תיקון בכגון דא היא בקשת תיקון רגילה". למוֹתר לציין כי תובע שהוכיח את תביעתו בסכום כסף העולה על הסכום שנקב בו בכתב התביעה ("לצרכי אגרה" או מכל טעם אחר) לא יזכה בפסק הדין לסכום בשיעור גבוה מזה שתבע. עדיף להגיש כתב תביעה מושלם מלכתחילה, ולחסוך את הצורך בתיקונו בדיעבד. לתיקונים יש מחיר. בית המשפט צריך לקבוע על מי לשאת במחיר. 

הודיעה באת-כוח המבקשת כי לא תעמוד על הבקשות, אך ביקשה לאפשר לה להגיש עתירה מנהלית בנושאים הנוגעים לחקיקת ההקפאה מבלי שייטען נגדה שיהוי. הואיל ובעניין אחרון זה אין הסכמה עם המשיבים, איננו נוקטים לגביו עמדה וכל צד שומר בעניין זה על טענותיו. 

הפרדה בין השאלה מהי עלות הבניה למ"ר, לשאלה מהו מספר המטרים הרבועים בגינם יהיה ניתן לנכות את עלויות הבניה היא הפרדה מלאכותית ולא אמינה. איננו רואים מקום לבחינת המכשולים הקשים לא פחות שהיה על המערער לעבור כדי שיידון ההליך, דוגמת שיהוי והתיישנות, ניצול לרעה של הליכי משפט, חוסר תום לב, והעובדה שההליך אינו מגלה כל שאלה משפטית המצדיקה את בחינתו בפני בית משפט זה. 

אנו סבורים כי משנדחתה התביעה בפריט זה בהיותה מוקדמת ותיאורטית, הדרך הנכונה בה על המערער לילך היא, אם רצונו בכך, להגיש עתה תביעה חדשה ונפרדת בעניין פריט זה, במסגרתה יגיש את הראיות הנוספות שביקש להגיש במסגרת ערעור זה. לגבי העניין השני נאמר בקצרה כי בית המשפט לא היה מוכן להסתפק בראיות שהוגשו לו מנימוקים שפורטו על ידו שם, ואין מקום שערכאת הערעור תתערב בכך. בפריט זה אנו דוחים את הערעור.

החלטת בית משפט השלום התקבלה לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, מבלי שקיימת חולשה בראיות אלה, וקיים חשש מוגבר להימלטות מן הדין. לגבי הבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון, הרי שלצורך קבלת ההחלטה על מעצרו של המבקש לא נדרשה כל הכרעה בשאלות עקרוניות בעלות היבטים כלליים, וגם אין לומר כי דרושה התערבותו של בית משפט זה נוכח עיוות דין שנגרם למבקש. כידוע, האפשרות של הגשת בקשה לעיון חוזר שמורה למבקש בכל מקרה, ובכלל זה כאשר יחלוף פרק זמן מסוים ומשפטו לא יסתיים, ובשים לב לעונש לו יהיה צפוי ויתר נסיבות המקרה.

ראשית, על המבקש להסביר מדוע לשיטתו עומדת לו זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.