תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי עניינה ב"הפרת חוזה בתחום המדינה". לכאורה, משנקבע מפורשות בחוזה כי מקום התשלום הוא ישראל, הרי שאי תשלום עולה כדי הפרת חוזה אשר מקום ביצועה הוא מקום התשלום. לעניין זה אין נפקא מינה אם החוזה כולו היה אמור להתבצע בישראל, ודי בכך שמקצת ההפרה בוצעה בישראל. אשר לנאותות הפורום, הבחינה נעשית באמצעות שלושה תתי-מבחנים.    

מצבו הכלכלי של המבקש אינו טוב, ויצוין בהקשר זה כי בהחלטה מלפני כשנה בהליך אחר שניהל המבקש בבית משפט זה ניתן לו פטור מאגרה, החלטה המשמשת ראיה לכאורית לחוסר יכולת כלכלית; שונים הם פנים הדברים בכל הנוגע לבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון, אשר נועד להבטיח גבייה פשוטה ומהירה של ההוצאות, ככל שייפסקו, לטובת המשיבה.

כידוע, הדרך לתקוף החלטות דיוניות היא באמצעות השגה ערעורית. זאת ועוד, אמירות בית המשפט עליהן משיגה המערערת נועדו להפנות את תשומת ליבה לקשיים בתובענה שהגישה, בהתחשב בחומר שהיה בפני בית משפט קמא. אין לראות באמירות אלו משום גיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת. כמו כן, האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. במסגרת זו, ניתנת לשופט הזכות לבקר את התנהגותו של בעל דין או של בא-כוחו, ולהעיר הערות ביקורתיות בנוגע לניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו.    

העונש שהושת על המערערים הוא עונש החמור משמעותית מרף הענישה המקובל וזאת לצורך התמודדות עם מעשי שוד המבוצעים בקרבת התחנה המרכזית החדשה והישנה בתל-אביב על ידי מבקשי מקלט בישראל. הענישה המושתת על מבצעי שוד – ובפרט כשקורבנות העבירה משתייכים לקבוצות מוחלשות באוכלוסיה (לרבות: זקנים, נכים וקטינים) – נועדה להבטיח את הביטחון האישי של אזרחי ותושבי המדינה. 

לפנים משורת הדין, תתיר המערערת את השארת הרכב בארץ.