בית המשפט קבע כי על המבקש לנמק מדוע בקשת רשות הערעור היא הדרך הנכונה לבירור טענותיו (שהועלו לראשונה בבקשה).

בית המשפט ציין כי פנה להנהלת בתי המשפט כדי שתבחן את הפרסומים שפורסמו באתרי אינטרנט בנוגע להליך נושא הבקשה, המתנהל בדלתיים סגורות, וכן את הפרסומים שפורסמו נגדו באתרי אינטרנט. בית המשפט הוסיף, כי העובדה שהמערערת נדרשה לחתום על כתב ערובה, האוסר עליה ליצור כל קשר עימו, אינה מונעת ממנה את האפשרות להשתתף בדיונים לפני המותב ולנקוט בכל הליך משפטי. בית המשפט ציין כי קבע בהחלטת הפסלות הראשונה שאין בעובדת קיום פרסומים באינטרנט הכוללים דברי נאצה נגדו, כדי להשפיע על ניהול הדיון על ידו באופן אובייקטיבי. בית המשפט הוסיף כי היענות לבקשת פסלות ללא בסיס תמריץ בעלי דין שאינם מרוצים מתוצאות ההליך לנסות לסכלו בדרך זו, וכך ייצא החוטא נשכר. לאור העובדה שמדובר בבקשת פסלות שנייה חויבה המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. 

את סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, המאפשר לפטור את הזוכה מחובת השבה באופן חלקי או מלא, ניתן להחיל גם על עילת ההשבה שבחוק החוזים (תרופות). הסדר ההשבה החוזי כפוף לשיקולי הצדק שבסעיף 2 לחוק עשיית עושר. עם זאת יש לציין, כי השימוש בסייג הצדק שבדיני עשיית עושר לשם הענקת פטור מהשבה בעקבות ביטול הסכם הוא החריג, והשימוש בו ייעשה באופן מדוד ומבוקר. בית משפט זה בפרט מצווה להשמיע גם את קולו של האינטרס הציבורי בדבר הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור.

יש לזכור כי הסוגיה המועלית בעתירה כבר עלתה בעבר בפני בית משפט זה בעניין סבן. העתירה בעניין סבן התייחסה אומנם להוראת התספורת שעוגנה אז בפ"מ 33.0118 אך ברמה העקרונית נשמעו אז מפי סבן אותן טענות עצמן כמו אלה המועלות על-ידי העותר דנן דהיינו כי דרישת התספורת פוגעת באופן בלתי מידתי בכבוד האדם ובזכות לשוויון. סבן אף הוסיף וטען לפגיעה בחופש העיסוק כמי שהתפרנס מעבודה כדוגמן. באותה עתירה הוצא אמנם צו על-תנאי אך לאחר שהוגש תצהיר תשובה מטעם המשיבים ולאחר דיון שקיים בית המשפט בעתירה הוחלט לדחותה בהחלטה קצרה ותמציתית לפיה "אין עילה ראויה להתערבות בית המשפט בהסדר הנוהג בצבא בנושא העתירה...". העותר שבפנינו מודע היטב לפסק הדין שניתן בעניין סבן ואין בפיו כל טעם המצדיק דיון מחודש באותה סוגיה שכבר נדונה והוכרעה. 

השיקולים העיקריים אשר אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. בענייננו, מצאתי כי הוכחו סיכויי ההליך במידה הדרושה, זאת לאור הימצאותו של שטר חוב של קרויז כלפי אמיתי וקיומו של מסמך מטעם מר קרויז שבו מודים קרויז בחובם. באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי עלולים להיגרם לקרויז נזקים חמורים בעקבות מתן הצו, שכן מדובר בסעד ארעי אשר יעמוד על כנו ימים ספורים בלבד עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת אמיתי.  

בית משפט קמא, קבע, כזכור, כי נפל פגם במכרז ובהליך בחירת הזוכה. נכון להיום - קרי 11 יום לאחר המועד בו נדרשה המבקשת להגיש הודעתה - טרם הוגשה הודעה כנדרש. אך כאמור לעיל מתגובת המשיבה 1 עולה, כי לטענת המבקשת נדרשים לה 60 ימים כדי להשלים את הליכי המכרז החדש. בית המשפט אינו סבור כי בנסיבות הנוכחיות יש מקום להורות על פרק זמן כה ארוך לפרסום מכרז חדש, ולאפשר למבקשת, בפרק זמן זה, להמשיך להעסיק את הזוכה.  

העותרת לא ביקשה סעד ברור, כך שממילא לא ניתן להושיט לה סעד. מבין השיטין ניתן ללמוד כי למעשה היא מבקשת להביא לפסילת שופט שדן בתיק פלילי המתנהל בעניינה, ועל כן ראוי להוסיף כי עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה ההליך המתאים לכך.  

בכל האמור בנסיבותיו האישיות של המבקש, הרי מבלי להמעיט כהוא זה מן ההבנה לגבי חומרת מצבו הרפואי, כמו גם ביחס לאובדן הקשה שאותו חווה – הרי שאלה בהחלט הובאו בחשבון בעת גזירת עונשו של המבקש, והביאו לכך שעונשו הועמד לבסוף על 18 חודשי מאסר בפועל בלבד, בעוד מיתחם הענישה שנקבע הוא בטווח של 40-10 חודשי מאסר בפועל.

רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה ורק באותם מקרים חריגים בהם מתקיימים תנאים מיוחדים ומבוררים כגון שהבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת. לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל.    

דומני, כי בדין נמנע בית המשפט המחוזי מהתערבות בפסק דינה של הערכאה הדיונית וכך יש לנהוג אף בבקשה דנן שהלכה למעשה מבקשת לתקוף בשנית את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. לכך לא ניתן להיעתר בנסיבות העניין.