בא כוח העותר מאשר כי מרשו לא זכה בהיתר ובא כוח המשיבות מטעים כי מדובר בקרקע שאינה מיועדת לצרכי מגורים. עוד קודם לכן נמסר לעותר צו הפסקת עבודה והוא זומן לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה. בקשה להיתר שהגיש יומיים קודם לדיון בוועדה נדחתה. הוועדה ששקלה את מכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים ובכלל זה עובדת היות המקום אזור שאינו מיועד למגורים, דחתה את הבקשה, נוכח העובדה שבית משפט זה אינו מחליף את שיקול הוועדה בשיקול דעתו איננו רואים עילה להתערבותנו בנסיבות מקרה זה. משכך, העתירה נדחית, צו הביניים שהוצא בתיק מתבטל.

שכל טענותיה של המבקשת הן כנגד מסמכים בכתב, באשר באף אחד מהמסמכים לא נכתב או נרמז כי המשכנתא מוגבלת לסכום של 220,000 ₪. נהפוך הוא, לגרסת המבקשת עצמה, לאחר שנוכחה כי בכתב הערבות עליו חתמה – בנוסף לשטר המשכנתא – נכתב 520,000 ₪ ופקידת הבנק הסבירה לה כי הזכות היחידה של הבנק לפעול כנגדה היא למימוש הדירה בלבד, שהוערכה בסך 520,000. בית משפט קמא אף אזכר, כי המבקשת לא הגיבה על מכתב ההתראה ששלח הבנק, ובנוסף כי הציעה בעצמה לשלם סך של 400,000 ₪. לכך יש להוסיף כי המבקשת לא הביאה לעדות את עו"ד נהרי בפניו חתמה על שטר המשכנתא, ולא את בנה, המשיב מס' 3 שלכאורה היו יכולים לסייע לגרסתה, והדבר אומר דרשני.  

בהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה, הנתמכת בתצהירים של המבקש 1 ושל בא-כוח המבקשים, מהן עולה כי המבקשים לא זנחו את כוונתם להגיש ערעור והאיחור נבע מקושי בהשגת המימון לייצוג (ועל רקע נסיבות חייהם של המבקשים איני מוצאת לפקפק בטענתם בהקשר זה), ובשים לב למהותו של ההליך, סבורני כי אין מקום לחסום את דרכם של המבקשים לבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו.

כאשר קבלן המשנה אינו תושב ישראל, אם כי, במקרה כזה בוודאי שייווצר קושי להוכיח שההתקשרות עימו היא "אמיתית" וכי הוא אכן "המעביד" של העובדים הזרים. אני מסכים שאם יתברר שלאותו קבלן משנה שאינו תושב ישראל אין יכולת לקבל היתר כדין להעסיק עובדים זרים, או כי אין העסקת העובדים על-ידו משום העסקה "אמיתית" מטעם כלשהו, הרי שנכון יהיה "להתעלם" מהמערכת החוזית ולראות את הקבלן הראשי כמי ש"העביד" את העובד הזר.

אנחנו מביעים תקווה כי העירייה תעשה מאמץ למציאת פתרון חלופי ולסיוע למערערים. לבסוף, אחרי שלקחנו בחשבון את התמשכות ההליכים לאורך תקופה ארוכה, הגענו למסקנה כי יש לאפשר למערערים תקופת התארגנות לפני פינויים אשר מחד גיסא תאפשר להם ולעירייה לנצל את הזמן למציאת פתרון חלופי, או שאם הדבר לא יתאפשר, מקור פרנסה חלופי, ומאידך גיסא לא תהיה ארוכה מדי על מנת לא לפגוע באינטרס הציבורי, באינטרסים של רוכלים אחרים ובמסר אותו יש להעביר באשר לחשיבות השמירה על שלטון החוק ואכיפתם של דיני התכנון והבניה ודיני רישוי העסקים. אשר על כן הגענו למסקנה כי יש להורות על סילוק ידם של המערערים תוך תשעה חודשים מיום מתן פסק דין זה, בהתאם להוראותיו של בית המשפט המחוזי. במובן זה הערעור מתקבל.  

בית המשפט קמא סבר כי הגשת תסקיר תסייע בידו להחלטה על חלופת המעצר. אין לומר שהחלטה זו הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין. בא-כוח העורר טען שמהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי הוא סבר שהכנת תסקיר נדרשת אך בשל העובדה שכנגד העורר תלוי גם תיק משטרתי פתוח אינה סבירה. פרשנות זו של ההחלטה נשוא הערר קוראת אל תוכה יותר ממה שיש בה. אכן, בית המשפט קמא ייחס משקל לעובדה זו, אך בסופו של דבר הייתה זו אך נסיבה נוספת שאותה בחן בתוך המכלול, שמקיף בעניין זה את המסוכנות העולה לכאורה מכתב האישום עצמו. אם כן: אף כי תסקיר מבחן אינו נדרש תמיד, בחירתו של בית המשפט קמא לעשות שימוש בו הינה סבירה בנסיבות העניין, ולא מצאתי עילה להתערב בה.  

דין בקשת רשות הערעור להידחות. שלא כטענת המבקש, הכרעת הדין לא התבססה אך על עדותו של זוסמן, אלא על עדויות רבות נוספות, כמו גם על ראיות חפציות. אף הטענה בדבר השינוי שחל בגירסתו של זוסמן נדונה לעומקה בפסק-דינו של בית הדין הצבאי המחוזי, אלא שלבסוף נמצא ששינוי זה אינו בעל חשיבות, ואינו נובע ממניעים זרים. עוד נפסק, לאחר דיון מקיף ומפורט, כי עדויותיהם של עדי התביעה בכללם נמצאו מהימנות, וכי יש בהן לבסס היטב את מהלך האירועים כפי שנטען על ידי התביעה. 

הערעור נדחה, וצו הביניים שניתן במסגרתו מבוטל. יוער, כי ההליכים אינם נדונים, כאמור, במאוחד עם ההליכים במסגרתם הוגשה בקשת הפסלות, ומשום כך, מבחינה פורמלית היה על המערערת להגיש בקשה נפרדת לפסילת המותב במסגרתם, אם רצונה היה בכך. מכל מקום, משבחרה המערערת להתייחס אל הליכים אלה במאוחד, ומשערעורה נדחה, חזקה עליה שלא תעלה את שאלת הפסלות בשנית בהליכים הנפרדים.   

בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על העובדות שהונחו בפניו של בית משפט השלום, ואך שיקלל אותן באופן שונה. בפני בית המשפט קמא הונחו כלל הנתונים הרלבנטיים הנדרשים להכרעתו, לרבות חומרי החקירה המצויים בידי המשיבה, עמדתו של שירות המבחן וממצאיו של בית משפט השלום. הוא שקל את כולם, ובסופו של יום הגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט השלום – בכך אין כל פגם. זהו תפקידו. חשוב לזכור, בהקשר זה, כי בהחלטות שעניינן מעצר עד תום ההליכים ושחרור בערובה דומה מעמדו של בית המשפט השומע את הערר למעמדו של בית המשפט קמא, והוא רשאי לשקול מחדש ובאופן עצמאי את כל החומר הנוגע לעניין  

ככל שיימצא שהמשיבות פעלו שלא כדין והיה עליהן לתרגם את מסמכי התוכנית לערבית, הרי שתקום למערערים עילה לדרוש מהן שיפוי עבור עלות התרגום. לפיכך, הנזק שייגרם למערערים כתוצאה מאי-מתן הסעד הזמני המבוקש הוא נזק כספי קל, ואף הוא עשוי בסבירות גבוהה להתרפא, במידה שיימצא כי יש בערעורם ממש. לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבות, לציבור ולסביבה כתוצאה מאי-קידום התוכנית, שהטיפול בה עוכב למשך שנה ויותר, ומימושה עוד צפוי להתעכב עד לאחר סיום בירור ההתנגדויות, גבוה יותר. משכך, ומכיוון שהצעת הוועדה מפיגה, כאמור, את החשש כי הדיון בערעור יתייתר אם לא יינתן הסעד הזמני, דין הבקשה להידחות, למעט דחיה קצרה נוספת של המועד להגשת ההתנגדויות על מנת לאפשר למערערים או לכל גורם מעוניין אחר לתרגם את מסמכי התוכנית ולשקול אם ברצונם להגיש התנגדות מתאימה.