בית המשפט יפסוק במסגרת סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) לגבי התשלום הנוסף שידרשו המערערים בע"א 1226/11 לשלם למשיב בערעור זה, וזאת מעבר למה ששולם למשיב עד כה. התשלום ייעשה בתוך שישה חודשים ממועד מתן פסק הדין. 

אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לדחות את הדיון כדי לאפשר לעורכי דוחות הפעולה להיחקר. הואיל והדיון בבקשה לצו חילוט פלילי נדרש להתקיים בטרם יביא התובע ראיות לעונש; אלמלא היה בית המשפט מעביר את הדיון להליך אזרחי, היה עליו לדחות את הטיעונים לעונש – שהיו קבועים לאותה ישיבה – כך שיישמעו בתום הדיון בבקשת החילוט.

בהמשך להחלטה מיום 18.4.13, בית המשפט רשם לפניו את הודעת המערערות לפיה נתקבלה המלצת בית המשפט.  

עוד לפני פטירתה של המנוחה נעשו פיצולים במגורים בנכס, הן כדי לאפשר הפרדה בין בני המשפחה והן על מנת להפיק מקור הכנסה על ידי השכרת חלק מהנכס, שהכיל שני אגפים. לכך יש להוסיף, כי המשיבה נמנעה מלהציג חוות דעת שמאי משנת 1999, עת קיבלה משכנתא מהבנק, למרות שיש להניח שחוות הדעת היתה שופכת אור על מצב הנכס בשנת 1998; גם אם חלק מהדירה שימש במשך זמן מסויים מחסן ולאחר מכן הפך לדירת מגורים, יש להפעיל את מבחן הזכות הקניינית, תוך הבחנה בין העברת זכויות קנייניות בנכס למתן רשות שימוש מוגבלת לתקופה קצובה.

לשיטת המבקשת, פרשנות נכונה של צוואת המנוח, בשים לב לנסיבות העניין, מביאה למסקנה בדבר קיומה של הגבלה על השימוש שרשאית המשיבה לעשות ברכוש; על אף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשתה נופך כללי ועקרוני, אין מדובר אלא בשאלה של פרשנות צוואת המנוח ויישום הדין הקיים על נסיבות המקרה.

כידוע המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים, ונקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת הערעור (תקנות 33 ו-38לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים). המקרה דנן הינו מקרה גבולי בו מושכים השיקולים הצריכים לעניין לכיוונים מנוגדים.   

העתירה מנוסחת באופן כוללני ואינה מגלה כל תשתית עובדתית מינימאלית לביסוס ההאשמות החמורות ומרחיקות הלכת הכלולות בה. מרבית האסמכתאות שאליהן היפנה העותר הן כתבות עיתונאיות, שירים ומובאות מספרים העוסקים בהיסטוריה של העימות הישראלי-פלסטיני, ולמותר לציין שאין בהן כדי לבסס ולו במעט את טענות העותר.    

לאחר שמיעת הטיעונים, הודיעו המערערים, בעקבות הערות בית המשפט, כי הם חוזרים בהם מהערעור, בכפוף לכך שהוסכם ביניהם לבין באי-כח המשיבה, כי יוחזר למערערים סכום ההוצאות שהם שילמו על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי.  

בעקבות הערות בית המשפט, ביקשה באת-כח העותר לחזור בה מהעתירה. 

למקרא פרוטוקול והחלטת בית המשפט המחוזי, המבקש עושה לכאורה דין לעצמו ומזה שנים אינו מפקיד את התשלומים החודשיים שחוייב בהם, ללא הצדקה נראית לעין. בחינת טענותיו של המבקש מעלה כי אין ביסוס לטענתו כי "בתיק זה לא בוצעה חקירת יכולת".  בית המשפט מפנה את המבקש בשנית לסיפא להחלטת בית המשפט המחוזי, הקובעת כי "פתוחה בפני החייב הדלת להגיש בקשה נפרדת ומנומקת להפחתת צו התשלומים".