על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. 

דוקטרינת הרמת המסך והנסיבות המצדיקות את החלתה נדונו בפסיקתו של בית משפט זה פעמים רבות. בכלל זאת נדונה השאלה האם מימון דק מהווה עילה להרמת מסך, גם לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, משנת 2005. כאשר עסקינן בחברה משפחתית, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך. 

התקשיתי להלום את טענת המערערים כי הודעת הביטול כלל לא השתכללה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיהם של המערערים עצמם בעבר, ואף לא עם מכתביה של המנוחה שקדמו להודעת הביטול. אשר לטענה בדבר ה"הקפאה התכנונית", הרי בטרם "תקופת ההקפאה" היה פרק זמן של כשנתיים שבו ניתן היה לבנות על המקרקעין, וככל שהדבר לא נעשה –לתבוע את המשיבים; כך גם המנוחה במכתבה מיום 4.4.79 (מע/6) מציינת  כי "אם המבנה מוקפא זאת היא בעיתכם" (סעיף 6), וכי "בזמן הקניה לא היה המבנה מוקפא, ולו היתה כוונתכם לבנות - יכולתם לעשות זאת מזמן" (סעיף 5). המנוחה עצמה לא ראתה ב"הקפאה" כשוללת הימנה זכות תביעה. כך גם לא ראינו להלום את הטענה כי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין חל על ענייננו, משמדובר בתביעה לזכויות שצמחו מכוח החוזה בין המנוחה למשיבה 1. ובסיפה נוסיף, כי במישור המשפטי, ככל שההתיישנות נטענת לגבי עסקה ותיקה יותר, הנטל להפרכתה כבד יותר.  

כמוסכם על הצדדים, וכפי שנקבע בערכאה קמא, עצם סיווגו של האסיר כ"אסיר בטחוני" אינו מהווה סיווג שבדין, כי אם סיווג פרוצדוראלי-אדמיניסטרטיבי של שירות בתי הסוהר. אין בענייננו צורך להגדרת רף הראיות הנדרש לצורך הוכחת השתייכות של אסיר להתאחדות בלתי מותרת בנקודה כלשהי על ציר זמן. היעדרה של כל ראיה נוספת מטעם המאשימה ביחס לאסיר הביטחוני באופן פרטני בתקופה הרלוונטית, ואף לא ביחס לסידורים והסדרים בבית הכלא קציעות, ולו במישור הכללי, עומדת לרועץ לתביעה בהליך הוכחת האשמה של המערער.

כפי שבית המשפט קבע בעבר, משניתנה הכרעה בבקשת רשות ערעור, תם הטיפול בה, ואין לשוב ולהידרש, בשנית, לטענות המועלות בה.   

עיינתי בבקשה לצירוף פסק הדין וכן בתשובתם של המשיבים והגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לצרף את פסק הדין. לטעמי, אין בו כדי להשליך על הכרעה בבקשת רשות הערעור. בקשת הצירוף נדחית איפוא.  

דין העתירה להידחות על הסף, זאת נוכח קיומו של סעד חלופי. עיקר העתירה נוגע להחלטת המשיב שלא ליתן לעותרות מעמד מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, שעניינו התאזרחותו של בן זוג של אזרח ישראלי. דא עקא, לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות העניינית לדון בטענות כלפי החלטות שהתקבלו מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. חרף הטענה (הסתמית) כי בקשת העותרות למעמד נסמכת גם על חוק השבות, נראה כי לא נעשה מצדן ניסיון לקבל מעמד מכוח חוק זה, ועל כן, בשלב זה, לא קיימת החלטה מינהלית מכוח החוק השבות שניתן להעמיד לביקורתו של בית משפט זה. 

הצו הארעי שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בהחלטתו מיום 7.11.11 יישאר בתוקף עד להחלטה אחרת של בית משפט זה. 

לאחר שניתן פסק-הדין בעתירה עקרונית שהוגשה בעניין נוהל המעבר מרצועת עזה לאזור, הובאה לפנינו הבקשה למחיקתה של עתירה זו. בנסיבות שפירטה המדינה בתגובתה, אכן נגועה התנהלותה של העותרת בחוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית העתירה, וכך אנו מורים.

אף שכל הזוגות הנישאים כדת משה וישראל עורכים שטר כתובה, רק כתובות מעטות מגיעות לידי התדיינות משפטית; כך במקרי גירושין - עקב הגעה להסדר כולל ושיקולים נוספים; וכך במקרים של פטירת הבעל; הכתובה היא מוסד הלכתי להבטחת עתידה של אשה במקרה של אלמנות או גירושין. נזכיר כי עסקינן במציאות היסטורית שלא היו בה מוסדות מוסדרים להבטחת פרנסה לעת חולי או זקנה, בדומה לנעשה במדינת רווחה מודרנית, כדי שהאשה לא תישאר בחוסר כל באלמנות וגם לא ייקל לגרשה.