העונש שנגזר על המבקשת מאזן את כלל השיקולים הנוגעים לעניין. בהקשר זה, הפעלת המאסר המותנה משקף את העיקרון כי מקום בו שב אדם וביצע עבירה בגינה הוטל עליו עונש מאסר מותנה, יופעל עונש המאסר על תנאי. דברים אלו נכונים, מקל וחומר, מקום בו עסקינן במי ששבה מספר רב של פעמים וביצעה עבירות תעבורה שונות. יתר על כן, משהופעל המאסר המותנה מההליכים הקודמים בחופף לעונש שנגזר על המבקשת בהליך הנוכחי, הפעלתו משרתת את טובתה של המבקשת, ונדמה שלו הייתה מתקבלת טענה שיש להאריך את העונש המותנה, היה הדבר פוגע בה עצמה.

הגישור ייערך בתוך שלושה חודשים. בתוך 3 ימים יודיעו הצדדים אם הגיעו להסכמה בדבר זהות המגשר או המגשרת, וככל שיוסכם, הנה מה טוב. בהיעדר הסכמה יועבר הדבר לטיפול כב' הרשמים בבית משפט זה. 

יש לקבל איפוא את הערעור במובן זה שלעונש שהוטל על המשיב 1 במסגרת התיק דנא יצטברו 18 חודשי מאסר מותנים שהיו תלויים כנגדו לעת האירוע הנוכחי. באשר למשיב 2, כאמור – אם גם העונש שהוטל עליו הוא מקל – לא מצאנו כי הוא חורג באופן המצדיק את התערבותנו כעת (ראו למשל ע"פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (2009)), שעה שלא היו תלויים כנגד המשיב 2 מאסרים מותנים והעונש הבסיסי שהוטל עליו היה 50 חודשי מאסר, מהם 40 חודשי מאסר בפועל (כאמור, חודשיים יותר מהעונש שהוטל על המשיב 1 בגין המקרה הנוכחי). 

כידוע, בבואו להכריע בשאלת מתן סעד זמני לתקופת הערעור, על בית המשפט ליתן דעתו לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות שבין הצדדים. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור, יהא מקום לבחון את שאלת פרשנותה הנכונה של תניית השיפוט שבין הצדדים, והאם לא מדובר בתניית שיפוט ייחודית. ייתכן ואף תעמוד להכרעה שאלה כללית יותר בדבר היחס שבין תניית שיפוט זר לבין תנאי מקפח בחוזה אחיד. במצב דברים זה, נדמה כי לצדדים טענות הראויות להישמע במהלך הדיון בבקשה.    

לבקשת המדינה ולנוכח הסכמת המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם מבין השניים. 

ניכר כי המבקש אינו שבע רצון מהתוצאה ומבקש לבחון שוב – בפעם השלישית – את הגירת הילדים. בתי המשפט הציגו "בטוחות" לחששו של המבקש מפני שלילת הסדרי הראיה שלו עם הילדים: בית המשפט לענייני משפחה הורה למשיבה להפקיד סך של 250,000 דולר בנאמנות לצורך קיום התחייבותה לשלוח את הילדים לראות את המבקש במועדים שסוכמו. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הגירת הילדים עד שיומצא פסק דין מבית משפט מוסמך ברוסיה אשר יאשר את הסדרי הראייה, דהיינו "צו מראה" (mirror order).  

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. הריני מורה כי הדיון בתנ"ג 10466-09-12 (מחוזי – תל-אביב) יועבר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. העובדה שחלק משופטי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כיהנו בעבר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אינה בגדר טעם מספיק להעברת הדיון לבית משפט מחוזי אחר.

מעבר לנדרש, ולגופו של עניין, אציין כי טענות המבקש לעניין מצבו הבריאותי והאינטרס השיקומי שבעניינו, נדונו בשתי ערכאות, אשר נתנו להם משקל נכבד, ובדין קבעו, כי בהתחשב בחומרת המעשים אותן ביצע; בעובדה כי מדובר בעבירות שונות, אשר אירעו במועדים שונים ובנסיבות שונות; ובשים לב לעברו הפלילי של המבקש, הרי שיש לדון אותו לעונש מאסר של ממש, מאחורי סורג ובריח. אין להקל ראש בחומרת מעשיו של המבקש, אשר ארגן שלוש פעמים נסיעות לצרכני סמים, להם מכר סם מסוכן מסג הרואין; תקף שני שוטרים בעת מילוי תפקידם, הזיק להם במזיד, והחזיק ברכבו סמים מסוכנים וארבעה סכינים שלא כדין 

הבקשה נמחקת כמבוקש. 

נוכח הוראת סעיף 1(5) של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009  ובייחוד נוכח הוראת סעיף 1(10) של הצו, אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה שעליה מלינים המבקשים. יצוין כי בהחלטה שניתנה בבקשה לעיון מחדש, ציין בית המשפט קמא כי יתייחס לנושא צירוף הדיסק במועד שמיעת הראיות.