הבקשה שבפניי להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, אשר הוגשה באיחור של כחודש ימים, אינה מעלה כל טעם לאיחור בהגשת ההליך וממילא אין בה טעם "המניח את הדעת" כנדרש בהליכים כגון דא, ודומה כי גם מהותו של ההליך וסיכוייו, כהליך ב"גלגול שלישי", תומכים בדחיית הבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית.  

האמרה "גם לי גם לך לא יהיה", המיוחסת במשפט שלמה למי שאינה אמו הביולוגית של הילד, אינה בבחינת גזירת גורל, בענייננו. הנני משוכנע כי יש בידי המערערת כדי לתרום, עדיין, לביצוע צווי בתי המשפט בארץ ובחו"ל בעניינו של הילד, על מנת שהוא לא יגדל ויתבגר ללא אמו, וגם ללא אביו. אם המערערת תעשה כן, נראה כי יהיה בכך משום שיקול נכבד להקלה בעונשה, בבוא בית המשפט המחוזי לדון בשאלת גזר הדין, ובעיקר כאשר השיקול העיקרי העומד לנגד עינינו הוא טובתו של הילד.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ואיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם המצב הכלכלי הנטען (אשר מתדפיסי חשבון הבנק עולה כי הוא אכן אינו מן המשופרים), מצאתי לנכון לפחית את סכום העירבון ולהעמידו על סך של 15,000 ש"ח. עירבון בשיעור האמור יופקד בתוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו, ולא - יירשם ההליך לדחייה, ללא הודעה נוספת.

בקשתו של המבקש אינה ברורה שכן ההליך שבכותרת אינו מופנה כלפי החלטה שניתנה על ידי כי אם כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' גנות), ובניגוד לנטען לא דנתי בערעור על החלטות שניתנו על ידי בהליך, והחלטותיי ניתנו בבקשות לעיון חוזר שהגיש המבקש עצמו. ממילא לא קמה כל עילה לכך שאפסול עצמי "מלדון בתיק זה וכן בכל הליך אחר הקשור ב[מבקש]".

המערער מבקש לפתוח חזית מריבה חדשה ונפרדת אל מול אלו שייצגו אותו בהליכים שהתנהלו עד כה, ומקומה של זו אינו בגדר הערעור שהגיש על החלטת בית המשפט קמא אשר הכריע בעניין החלטת הנאמנים, כי אם בגדר הליך נפרד אותו הוא רשאי להגיש כנגד מייצגיו, ככל שעומדת לו עילה בדין כנגדם (ואיני מביעה כל עמדה בעניין), אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. 

איני סבור כי מדובר בהליכים המנותקים זה מזה מבחינת עניינית. בהקשר זה יצוין כי הפסיקה קבעה, למשל, שכאשר התובע מערער על מיעוט הפיצויים שנפסק לזכותו, רשאי הנתבע, במסגרת ערעור שכנגד, להשיג גם על עצם החבות. לטעמי, גישה זו מובילה למסקנה כי גם בענייננו אין מקום לסילוק הערעור שכנגד על-הסף. סוף דבר: הבקשה לסילוק על-הסף נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות בשלב זה.

הדיון יידחה ליום 25.4.13 שעה 16:30 וייערך יחד עם רע"פ 1300/13. התגובה (בשני התיקים) תוגש עד שבוע לפני הדיון.

ראוי לציין כי בחינת העדויות והראיות על-ידי הערכאה הדיונית, נעשתה בקפידה רבה, וזו קבעה את ממצאיה על-יסוד התשתית הראייתית שהוצגה על-ידי המאשימה, תוך בחינתה והשוואתה אל מול גרסת המבקשת. בנסיבות אלה, סבורני, כי בדין קבעה ערכאת הערעור, כי אין מקום להתערבותה בממצאי עובדה ומהימנות, כפי שאלה נקבעו בערכאה הדיונית, ובוודאי שאין לעשות כן במסגרתו של ערעור נוסף. סוף דבר, משלא מצאתי הצדקה לדון בעניינה של המבקשת במסגרת הליך שיפוטי נוסף, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לה. זאת, מששוכנעתי כי המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינו של המבקש, וכי אין בנמצא שיקולי צדק המצדיקים להיעתר לבקשה, כך גם, סבורני כי אין בטענות המבקש באשר לחומרת העונש שהוטל עליו כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, בהעדר סטייה של ממש ממדיניות הענישה המקובלת. 

ברור מן החומר כי המערערים בחנו את האפשרות של הגשת תביעה עוד לפני שחלפה תקופת ההתיישנות וכי נועצו עם עורך-דין בסוגיה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר שמירוץ ההתיישנות נפסק עד שהמערערים פנו לפרקליט אחר או הצליחו לקבל חוות דעת רפואית ממומחה שמוכן היה לומר כי המנתח שביצע את הכריתה התרשל. משמע, בדין נדחתה התביעה על הסף.