לגבי טענת החברה בעניין חובת הקטנת הנזק של שלום. סוגיית חובת הקטנת הנזק אכן נדונה ולובנה בבית משפט זה, וכן מצאה עיגונה בסעיפי חוק – כפי שהראתה החברה בבקשתה. אולם אופן יישום הוראות החוק וההלכות בעניין לגבי המקרה דנן אינו מעלה שאלה משפטית רחבת-היקף. באשר לטענותיו של שלום. כאמור, עיקר טענותיו מועלות נגד התנהגותה חסרת תום הלב, לשיטתו, של החברה והמסר היוצא מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. אולם בית המשפט המחוזי קבע כי שלום לא הניח בפניו תשתית עובדתית ראויה לטענות אלו וטוב היה אם היה נמנע מלהעלותן. במצב דברים זה איני סבורה שעומדת לו עילה המצדיקה הידרשות לטענותיו העובדתיות בערעור שני.  

מבלי להודות בכל טענה של המערערים בע"א 7058/10, הבנק (המשיב בע"א 7058/10 והמערער בע"א 7084/10) ישלם – בנוסף לסכום שנפסק בבית משפט קמא, אשר ישולם במלואו ככל שטרם שולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על חוב פסוק – את הסך של 440,000 ₪ (ארבע מאות וארבעים אלף) בצירוף ריבית והצמדה כדין מחודש נובמבר 2006. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.  

התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נכונה היא. שתי התביעות נשוא ערעור זה הוגשו לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, ועל כן אין להיעתר להן. משמע, דין הערעור להידחות. נוכח המסקנה אליה הגענו, אין מקום להידרש לטענות אחרות שהועלו בערעור, לרבות טענת השיהוי. נציין, עם זאת, כי אין בדחיית הערעור משום הבעת עמדה בכל הנוגע לזכויות חזקה של המערערים בחלקה 6, אם קיימות, ולנפקות של הקמת מבני מגורים על החלקה בהם מתגוררים המערערים.

ההכרעה במקרה זה אינה פשוטה – בשים לב להתנגשות החריפה בין החשיבות הנודעת להקפדה על ניהול הליכים בזמן סביר, מהיבט ההגנה על חירויותיהם של נאשמים, לבין האינטרס הציבורי בהימנעות משחרורם של נאשמים שלהם מיוחסות עבירות הכרוכות לכאורה במסוכנות גבוהה, כמו בענייננו. לא בלי התלבטות הגעתי לכלל דעה כי שחרורו של המשיב יפגע באינטרס הציבורי באופן שלא ניתן להשלים עמו. אשר על כן, אני מקבלת את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מיום 5.3.013 ב- 45 יום או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 7858-06-12, לפי המוקדם. 

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק, תוך שמירת טענות הצדדים. התוכנית, אשר אושרה ביום 14.11.2012, מביאה כנראה לכך שחריגות הבנייה הוכשרו, אם לא כולן, הרי חלקן. בתגובתם מיום 12.11.2012 ציינו המשיבים 3-2 כי בתום התקופה שנקצבה לצורך הגשת בקשות להסדרת חריגות הבנייה, יינקטו הליכי אכיפה כלפי אותם בעלי המגרשים שחריגות הבנייה בהם לא תאושרנה. לפיכך, ובהתחשב בכלל הנסיבות, אין מקום להורות על נקיטת הליכי אכיפה לעת הזו. אף אין טעם להותיר את העתירה תלויה ועומדת, שהרי חל שינוי משמעותי מאז הגשתה של העתירה וייתכן שיחולו שינויים נוספים בעקבות הבקשות שתוגשנה על יסוד התוכנית. 

במקרה שלפניי, בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית רחבת היקף, כפי שמנסה לטעון בא-כוחו של המבקש. טענותיו של המבקש מלמדות, כי למעשה, מדובר בערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, ובנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות ראוי להדגיש, כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות, התבססו, בין היתר, על דו"ח השוטר, אשר נרשם בזמן אמת ואמינותו לא נסתרה, ולפיו נמדדה מהירות נסיעת המבקש, בהיותו רכב בודד, תוך שמירת קשר עין רצוף על-ידי השוטר, עד לעצירתו של המבקש; על עדותו של השוטר המפעיל, שערך את הדו"ח, ונקבע לגביו כי הפעיל את מכשיר הממל"ז במיומנות ובהתאם לנוהל הנדרש; על עדותו של עובד מעבדה, אשר ערך ביקורת שיגרה למכשיר הממל"ז ומצא כי המכשיר תקין; ועל דבריו של המבקש עצמו, אשר לא ציין את המהירות בה נסע, 

צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מקום למנות בורר על מנת שידון ויכריע בשאלה אם צריך המשיב להוסיף ולשלם את רכיב המע"מ, לאחר שנקבע כי אין מקום לתקן את פסק הבוררות שניתן על ידי פרופ' ביין בסוגיה זו, הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה. המבקשת עתרה למינוי בורר על מנת לחתור תחת החלטות שיפוטיות חלוטות כאמור וזאת אין לאפשר לה. 

החלטתי שדין הבקשה להתקבל. המשיב הוא בעל עבר פלילי עשיר של עבירות אלימות ורכוש, וגם כיום הוא עומד לדין בגין עבירת אלימות. אורח חייו עד כה מלמד לכאורה על קושי לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר מתאימה, ולמעשה חלופה כזו אף לא הוצגה. מכל מקום, כפי שצוין, משפטו עומד בפני סיום, ובתקופה הנראית לעין הוא צפוי להמשיך לרצות את עונש המאסר שהושת עליו כאמור לעיל. אינני סבורה גם כי העובדה שהמשיב מתעתד לבקש ארכה להגשת ערעור מצדיקה לקצוב את הארכת המעצר לתקופה של 30 יום, ואף אם הערעור יוגש בסופו של דבר, קשה להלום ששמיעתו אכן תושלם בתוך חודש ימים.

אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש עד להכרעה בערעורו. המבקש יעבור, בליווי מי ממפקחיו, ממעצר הבית שבו הוא שוהה כעת למעצר בית בביתו. כל שאר התנאים הנוגעים לערבויות, למתכונת הפיקוח ולזהות המפקחים יישארו בעינם, ולמען הסר ספק, המבקש יישאר באיזוק אלקטרוני גם בביתו בנצרת. ככל שנדרשות התאמות של סדרי הפיקוח או זהות המפקחים יוכלו המבקש או המדינה לחזור ולפנות לצורך כך לבית המשפט.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שיש מקום לקבל את בקשת המדינה, אך לא להיענות לבקשה להארכת מעצר מיוחדת המשתרעת על פני 150 יום. ההצדקה להארכת המעצר נובעת, מניה וביה, מן המסוכנות הנשקפת מן המשיב וההשלכות שעלולות להיות לשחרורו על קורבנותיו, כפי שכבר פורט והוסבר בהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינו. עם זאת, אינני סבורה שראוי להיענות לבקשה המיוחדת להארכת המעצר ב-150 יום. התמשכותו של המשפט – גם אם מטעמים מוצדקים – מחייבת את המשך פיקוחו של בית המשפט אחר התקדמותם של ההליכים אל קו הגמר. הארכת המעצר ב-90 יום בלבד תאפשר לוודא שבקשה נוספת שתוגש בעניין, כפי שניתן להעריך, תיעשה לאחר שיוגשו סיכומי התביעה.