עניינם של שלושת המערערים איננו אך ורק דומה או קרוב כי אם נסמך על תשתית עובדתית זהה ועל אותה פרשת אירועים וכאשר חלקם של השלושה בביצוע העבירה זהה; פער בן שנה הוא פער קטן יחסית לתקופת המאסר כולה, אך אינו עניין של מה בכך. זאת במיוחד כאשר אם היה מקום לערוך הבחנה בין שלושת המערערים הרי שעל כף הקולא היה לנטות לטובת נאיף וחאלד שנידונו לעונש החמור יותר, בשל עברו הפלילי של חליל לעומת עברם הנקי של הראשונים.

נסיבותיו האישיות של המבקש בהחלט הובאו בחשבון הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, ונראה כי הן שהביאו לכך שהעונש שהושת על המבקש היה מקל באופן יחסי (כפי שקבע במפורש בית המשפט המחוזי). הוא הדין גם ביחס לטענת המבקש בדבר החמרה בעונשו, לעומת העונש שנקבע בעניין שנאעה: מעבר לכך שמדובר במקרה בודד, אשר קשה לבסס עליו טיעון בדבר רף הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות, יש לציין כי באותו מקרה הושת על הנאשם עונש כמעט זהה לעונש שהושת כאן.  

ככל טריבונל מעין-שיפוטי, גם ועדת הערר מחוייבת להקפיד על כללי הצדק הטבעי – הכוללים את זכות הטיעון, ואת האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים או לנהוג במשוא פנים – במלואם; זכות הטיעון נועדה לסייע לרשות לבסס את החלטתה על בסיס תשתית עובדתית מלאה ורלוונטית, כמו גם להעניק לפרטים שמושפעים מהחלטותיה תחושה של צדק והגינות ביחס לתהליך קבלת ההחלטה; היקף הזכות ומתכונת הטיעון משתנים לפי אופיו של ההליך הקונקרטי. ככלל, ככל שההליך בעל מאפיינים שיפוטיים והפגיעה האפשרית בפרט חמורה יותר, כך מתכונת הטיעון חייבת להיות נרחבת יותר.

בנוגע לעירבון, בצדק ציין המשיב בהקשר זה כי המערערים לא הבהירו בבקשתם כיצד הם נושאים בעלויות ייצוגם בבית המשפט קמא ובבית-משפט זה. כמו כן, טענת המערערים לפיה פנו לעזרת "בעלי אינטרס כלכלי בתביעה" לקבלת עזרה אינה ברורה באשר לא פורט באילו גופים מדובר, ומכל מקום לא הוצגו כל ראיות כנדרש לכך שאין באפשרותם של המערערים להסתייע בסביבתם הקרובה לצורך גיוס כספי העירבון.  

בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. ראשית, נבחנת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה, ולאחר מכן נבחנת השאלה האם ישנה הצדקה לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד; במסגרת זאת, אף שהרף למתן ארכה בהליך הפלילי נמוך מהרף להארכת מועד בהליכים אזרחיים. 

בית המשפט שמע בהרחבה את טיעוני באת כוח המבקש, כמו גם את תגובת באת כוח המשיב, ושוכנע שראוי להן לשאלות שהועלו שיתבררו בפני הערכאה הדיונית על דרך של עתירה כנגד ההחלטה החדשה שנתקבלה בשירות בתי הסוהר לגבי האסיר, הן באשר לתנאים בהם מצוי המבקש וכן בשאלות העקרוניות שלא התבררו בערכאה הדיונית. 

ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה בין בעלי הדין שהוגש ביום 27.2.2013, ומצורף כנספח "א" (שלושה עמודים) לפסק-דין זה.