המבקש מעוניין כי חלף עירבון במזומן או בשיק בנקאי תופקד על ידו ערובה אחרת של שיק "בחתימת עורך דין" אשר יועמד לפירעון רק במידה והערעור יידחה והמערער יחויב בהוצאות. החלופה המוצעת אינה שוות ערך לעירבון כספי במזומן מבחינת וודאותה ונזילותה.  

בית משפט קמא טרם הכריע בבקשתו העיקרית של המבקש, ולכן, למעשה, בשלב זה יכול המבקש להשיג רק על החלטות בית משפט קמא שלא להכריע בבקשתו עד אשר תתקבל תשובת המשיבים לבקשה לתיקון צו ההפטר ולא ליתן סעדים זמניים בזמן זה; פנייתו של המבקש לבית משפט זה בהשגה על ההחלטה שלא לכלול בהפטר את חוב המזונות היא מוקדמת. מאידך גיסא, ככל שהערעור מכוון נגד ההחלטה שלא להיענות לבקשת המבקש ליתן סעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, וכפי שציין גם המשיב 2 בתגובתו, ספק אם הערעור הוגש כדין.

ספק אם סיכויי הערעור אכן גבוהים, כנטען בבקשה. המערער עשה דין לעצמו במשך תקופה ארוכה כאשר לא שילם לקופת הכינוס את שנדרש, ואין בתשלום "הפתאומי", שאף אינו מכסה את מלוא חובו, כדי לכפר על מחדליו; בבקשתו טוען המבקש באופן כללי וסתמי כי אם תדחה בקשתו עלול להיגרם לו נזק "בלתי הפיך", אך זאת בלי שהצביע על קושי קונקרטי בהשבת המצב לקדמתו אם יתקבלו ערעורו.

עיון בפסיקת בית משפט זה מוליך למסקנה, כי נראה שבית המשפט הכיר שוב ושוב בחשיבותו של קיום דיון בבקשה לעיון חוזר במעצר, כמו גם בבקשות אחרות שעניינן מעצר ושחרור. יש לזכור, שעל פי הוראת סעיף 57 לחוק המעצרים, דיון בבקשה לעיון חוזר, בקשה לפי סעיף 52 לאותו חוק, "יהיה בפני המשוחרר בערובה או סנגורו, בפני עצור ובפני תובע". זה הכלל, ובחוק לא נקבעו לו חריגים. סיכויי הבקשה לעיון חוזר להתקבל ייתכן שלא היו גבוהים, ואולם, בית המשפט אינו סבור שמדובר במקרה שהצדיק דחיית בקשה זו ללא כל דיון.     

אורכה של בקשת רשות הערעור המקורית היה 96 עמודים; החלטתו של בית המשפט המחוזי נושאת 34 עמודים, ופרוטוקול הדיון בבקשה מחזיק 137 עמודים; לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשת. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב.  

יש לייחס לשני הנאשמים אחריות שווה ומלאה לגבי מעשי העבירה, שכן מדובר במעשים שבוצעו בצוותא חדא, תוך שיתוף פעולה מלא. בית המשפט עמד על החומרה הגלומה במעשים – העובדה שנעשה שימוש באלימות כלפי המתלוננים; הניסיון להטיל אימה על הקטינים באמצעים שונים; התכנון מראש של המעשה העברייני. ביחס לנסיבותיו האישיות של המערער, עמד בית המשפט על כך שהמערער גדל במשפחה נורמטיבית ולא סבל מהזנחה, ולכן אין לתלות את התנהגותו העבריינית אלא בחוסר גבולות.

בתשובה שהגישו המערערים בהתאם להחלטתי טוענים הם כי הסכום שהופקד בבית המשפט קמא הופקד על ידי גורם שלישי - ישראלי, אשר אינו מוכן להפקיד סכום זה בשנית. לחילופין ביקשו המערערים להאריך את המועד להפקדת העירבון. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מהפקדת עירבון להידחות. 

המערער לא הניח כל תשתית ראייתית לטענתו, כי לצורך חישוב הפסד השתכרותו לעתיד היה על בית המשפט לקחת בחשבון השבחה מסוימת בשכרו. מכל מקום, גם אם אניח לזכות המערער כי היה מקום להגדלת-מה של שכרו לעתיד, הרי שנוכח סכום הפיצוי הכולל שנפסק, אין מקום להתערבות בית משפט זה כערכאת ערעור בנושא, סופו של דבר, שדין הערעור להדחות על כל חלקיו וראשיו, והרבה לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. 

אציין, בזהירות המתבקשת, כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור, כשלעצמם, מצדיקים לפטור את המערער מחובת הפקדת העירבון, אשר על כן, אין מקום לפטור את המערער באופן מלא מהפקדת עירבון, אך נוכח מצבו הכספי של המערער כאמור ובשים לב להיקפו של ההליך ולעובדה שבית המשפט קמא נמנע מלחייב את המערער בהוצאות, אעמיד את העירבון על שיעור מתון של 4,000 ש"ח.

בית המשפט הורה להביא את הנושא בפני שר הפנים, כדי שישקול הפעלת הסמכות המסורה לו בסעיף 143 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בהתחשב בהתפתחויות שצוינו ובמיוחד בעובדת הגשת כתב האישום כנגד ראש העיר.