על יסוד עתירה זו, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1) מדוע המשיבה 1 לא תשלים את הדיון בתיק הרלבנטי בשים לב להיותה תביעת מזונות עצמאית שהוגשה על ידי הקטינים?  2) מדוע המשיב 2 דחה את ערעוריה של העותרת, תוך קביעה כי בית הדין הרבני האזורי מוסמך לדון בענייני מזונות קטינים? 

בקשת המדינה מתקבלת באופן חלקי, כך שמעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים, שימנו החל מתאריך 17.02.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 43665-11-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם מביניהם. המשיב יציע, בתוך 20 ימים מהיום, חלופת מעצר מהודקת, אשר תכלול: תנאי "מעצר בית" מלא; איזוק אלקטרוני; ארבעה משמורנים לפחות, אשר יפקחו עליו (לסירוגין) במשך 24 שעות ביממה; ערבות עצמית גבוהה; ערבות גבוהה מצד כל אחד מן המשמורנים הנ"ל; צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון וכן איסור מוחלט על יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, וניתוק תקשורת. 

משחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ממילא אין המבקש יכול עוד להגיש את נימוקיו אלא אם תינתן לו ארכה להגשת הבקשה. בבקשה העומדת לפני אין לראות כ"בקשת רשות ערעור" שהוגשה על פי דין והיא למעשה ניסיון לעקוף את המועדים הקבועים בדין להגשת בקשות רשות ערעור. לכך, אין לתת יד. יובהר, כי משהוגשה בקשה מהסוג הנוכחי, שאינה עולה כדי בקשת רשות ערעור, ועימה מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, אין הכרח לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן אף בקשה זו הוגשה שלא כדין.  

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להתקבל. צודק העורר בטענתו כי ביסוד החלטתו של השופט דנציגר עמד, בין היתר, החשש שלא ניתן לתת אמון בעורר בשל הסתרת מידע משירות המבחן. שיקול זה לאו שיקול הוא בעת הזו, לאחר שנמסרו ההבהרות במסגרת התסקיר המשלים. 

בית המשפט קמא בחן את התשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין ואת פסיקת בתי המשפט בסוגיה, ועמד על כך שאין איסור גורף על רשות מקומית לבצע תיקון רטרואקטיבי בשומות הארנונה, וכי בהפעלת הסמכות יש לשקול – בצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת – גם את אינטרס הפרט, מידת ההסתמכות מצידו, ואת מידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. 

העובדה שבא-כוח המשיב ייצג לפני למעלה מ-10 שנים את השופט בעניין פרטי, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת השופט מלדון בתביעה שלפניו. מדובר, כפי דברי השופט, בעניין אישי שנדון בבית המשפט בו ייצג אותו בא-כוח המשיב בהליך משפטי, שהסתיים בשנת 2001. לפיכך, יש לדחות את טענת המערער לפיה הקשר בו מדובר, בין השופט לבין בא-כוח המשיב, בחלוף שנים כה רבות, מקים חשש ממשי למשוא פנים.

אין למעשה מחלוקת כי המערערים צירפו לתיק מוצגיהם מוצגים שלא הוצגו בפני בית המשפט קמא, ללא שניתנה להם רשות לעשות כן. טענת המערערים בדבר חיוניותם של כל אותם מוצגים לצורך הכרעה בהליך הערעור מקומה במסגרת בקשה להוספת ראיות,לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להוצאת מוצגים מתיק מוצגי המערערים ולמחיקת פסקאות מסיכומיהם להתקבל בחלקה. 

הגם שהמערערת מסכימה לצירופן של המבקשות, והמשיבים 4-1 הותירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, הרי שלא מצאתי לנכון להתיר את הצירוף (ולמעשה, להתיר למבקשות להגיש ערעור נפרד בגדרי ההליך שבכותרת). אשר על כן, הבקשה נדחית, סבורני כי מן הראוי שההתדיינות בערעור זה תיעשה בין הצדדים להליך בבית המשפט קמא, וכי כל מחלוקת פרטנית הנוגעת לנסיבותיו של נכס מסוים או להתנהגותם של חסרי-בית מסוימים, תתברר במסגרת מתאימה אחרת. 

בהמשך לשיג ושיח שקיימנו עם הצדדים ולאחר שמיעת טיעוניהם אנו מורים כי באת-כח פרקליטות המדינה תגיש בתוך 45 ימים מהיום (ימי פגרת הפסח במנין) טיעון בכתב המתייחס למכלול הסוגיות שהועלו בערעור, פרט לסוגיית הפעלת סמכות הנטילה על פי סעיף 28 לחוק התכנון והבניה, והמערערים וכן יתר המשיבים יוכלו להשיב לטיעוניה בתוך 14 ימים נוספים.

מטיעוני באת-כוח כונס הנכסים הרשמי בפנינו היום עולה כי בינתיים הוגשה על ידה ונתבררה בימים האחרונים בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של המשיב, היה ובית המשפט ייעתר לבקשה זו, יתייתר כמובן הצורך להחליט בבקשה להתיר את המשך ההליך האזרחי האמור והוא יימשך כסדרו.