גם בהנחה שהמבקשים ידעו על קיומו של פסק-הדין ועל תוצאתו כמה ימים לפני מועד ההמצאה כדין, אין לחרוג בנסיבות המקרה מכלל ההמצאה, זאת בהיעדר תשתית למסקנה כי הם נהגו בחוסר תום-לב.

המבקשת עותרת ל"הנחה ריאלית" בסכום העירבון אך טענתה לפיה הסכום שנקבע - סך של 10,000 ש"ח - הינו גבוה בנסיבות העניין דינה להידחות משנקבע עירבון בשיעור מתון ביותר; אף שהמבקשת טוענת לקושי כלכלי הדבר נטען בשפה רפה ולא נתמך באסמכתאות מתאימות, ואף היא מציינת בבקשתה כי היא מתגוררת בבית שבבעלותה בו השקיעה את "מיטב כספה"; לא ניתן להתעלם מן האמור בתצהיר המבקשת שהוגש בבית המשפט קמא, אותו הציגו בפניי המשיבים 1 ו-3, בו הצהירה על הכנסותיה מנכסים המושכרים על ידה ומקצבת שארים.

עיינו בחומר החסוי בהסכמת בא-כח העותר, ושאלנו שאלות הבהרה את גורמי הביטחון. השתכנענו לעת הזו כי צרכי החקירה ובטחון האזור מצדיקים הוצאת הצווים, הוא נבדק על ידי רופא, ומצבו הבריאותי תקין. משכך, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטה באשר למניעת מפגש והעתירה נדחית.

המערער לא התייחס בבקשתו לאפשרות העומדת לו לגייס את סכום העירבון בעזרת סביבתו הקרובה, וכן לא ניתן להתעלם מן העובדה שלטענת המשיבה 8 סכום ההוצאות בהן חוייב המערער כלפיה טרם השתלם לידיה. לכך יש להוסיף כי העובדה שתשלום למעלה ממחצית סכום הפיצוי עוכבה אין בה כדי לסייע למערער בהקשר דנן, שכן משהגישו המשיבים שחוייבו בתשלום הפיצוי ערעור מצידם על פסק הדין אין מדובר בחוב חלוט היכול לשמש חלופת עירבון.

ההליכים המשפטיים אותם העותרת נאלצת לנהל שנים ארוכות גבו ממנה מחיר כלכלי ונפשי קשה, וכי בעקבות מצבה הרפואי היא נדרשת להוצאות כספיות כבדות; עוד טענה המבקשת כי נוכח מהות ההליך יש לפטור אותה מהפקדת עירבון על פי דין.

הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך; הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית.

המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי המבקש לא העלה כל טעם להצדקת מחדלו, וודאי שלא "טעם מיוחד" כנדרש. כן עמד המשיב על אי דיוקים שנפלו בבקשה, ציין כי המבקש אינו עומד במועדים הקבועים בדין באופן שיטתי והוסיף כי ההחלטה נשוא ההליך היא "החלטה אחרת" ועל כן כלל לא עומדת למבקש זכות לערער עליה ללא שניתנה לה רשות לכך וכי סיכויי ההליך לגופו נמוכים.

טענה בדבר שגיאה בישום הדין אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור וקיום דיון שלישי בתיק. הן בית המשפט לנוער הן בית המשפט המחוזי בחנו בהרחבה את התקיימות יסודות העבירה, ואין מקום לשוב ולבוחנם בערכאה זו; משדן בית המשפט בפסק דינו בטענות הנוספות אותן מבקשות המבקשות להעלות, כטענת זוטי הדברים, כלל לא ברור כיצד ניתן לטעות שטענות אלו לא הועלו מעולם.

במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

למבקש אין זכות קנויה להשתחרר בשחרור מוקדם וכי מדובר בהטבה הניתנת כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים והם שהאסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. לטענת המשיב, צדק בית המשפט לעניינים מנהליים בכך שקבע שהחלטת הוועדה בענייננו לא הייתה סבירה שכן בענייננו לא מתקיים התנאי הנוגע לשמירה על שלום הציבור.