מניעת המפגש מסתיימת היום, ובירור עם באת כוח העותר העלה כי טרם קיבל הודעה לגבי ההחלטה לעניין ההמשך. בנסיבות אלה ייקבע התיק בפני הרכב מחר. ככל שיוחלט שלא להמשיך במניעה, תודיע על כך הפרקליטות או באת כוח העותר, ובמקרה כזה תתייתר מן הסתם העתירה.

הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. לצורך ההליך הנוכחי, די באמרתו של הסוכן, במסדר הזיהוי שנערך ובחיזוקים שנמצאו לאלה בראיות הנסיבתיות (ומבלי להיזקק לזיהויו של העורר במעמד העימות, שלו אכן אין לייחס משקל כפי שטען בא-כוחו של העורר) כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר הוא ה"אדם השלישי" שנכח בעסקת הסמים המתוארת באישום. הפגמים שעליהם הצביע בא-כוחו של העורר אינם שוללים את התשתית הראייתית ואף לא מכרסמים בה באופן משמעותי דיו, ככל שהדברים אמורים בהליך המעצר.  

דין הערעור להידחות, טענת האפליה צריכה להיבחן אל מול קבוצת השוויון הרלבנטית. במילים אחרות, יש לבחון תחילה מהי קבוצת השחקנים שמהם אמור היה להיגבות היטל הסלילה. לאחר מכן, כדי שניתן יהיה לדון בטענת אפליה, יש להראות כי ההיטל נגבה רק מהמערערת, ולא מאף גורם אחר המצוי בתוך קבוצת השוויון.  

נוכח הסכמת המשיבה להותרת העיקול על כנו, ועל רקע שיקולי מאזן הנוחות המטים את הכף לטובת המבקש, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקהּ ולהורות כי צו העיקול שהוטל ייוותר בעינו עד להכרעה בערעור, וזאת מבלי שאדרש לקבוע מסמרות ביחס לסיכוייו. בצד האמור, ברי כי אין מקום לעכב את תשלום ההוצאות שהושתו על המבקש בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא. 

לבקשת המדינה, ובהסכמת באי כוח המשיבים, מוארך בזה מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 10.3.13, או עד למתן פסק דין בת"פ 14378-06-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בית המשפט יתן דעתו לצורך לקבוע דיונים נוספים בתקופת ההארכה הנוכחית, שכן בכל הכבוד ליומני הצדדים המדובר בעצורים. ההחלטה תובא לפני בית המשפט.

לא מצאנו הצדקה להתערב בגזר הדין ואנו דוחים את הערעור. אכן, המערער בענייננו הינו צעיר והמעשים בהם הורשע בוצעו כשהיה קטין בן 15-12 שנים. ואולם, בית המשפט המחוזי לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות העובדה שגדל באותה משפחה "כאוטית" ו"בלתי אפשרית" בה גדלה המתלוננת. בשל נסיבות אלה, שפורטו גם בהודעת הערעור, החליט בית המשפט המחוזי שלא למצות את הדין עם המערער, והגיע לתוצאה עונשית מאוזנת וראויה, שאין בה כל סטייה ממדיניות הענישה, בעבירות כגון דא.

מצאנו, כי יש מקום להפחית מעונשם המערערים. באשר למערער 1, בית המשפט ייחס חומרה לכך שהוא הצמיד סכין לצווארו של המתלונן. הטענה בדבר הצמדת הסכין עלתה במסגרת כתב האישום המקורי, בעוד שהדבר שונה במסגרת תיקון כתב האישום, כך שהוחלף המונח הצמיד במונח קרב. אין ספק כי ישנו הבדל, מבחינת רמת החומרה, בין שני מונחים אלו, והדבר צריך לקבל ביטוי בעונש. באשר למערער 2, אומנם מדובר במבצע בצוותא, אך הנסיבות האופפות את חלקו בביצוע העבירה, על אף חומרתן הכללית, פחותה היא מחומרת המעשים של המערער 1, ומטעמי אחידות הענישה יש מקום אף להפחית מעונשו של המערער 2 בדומה להפחתה בעונשו של המערער 1.  

הבקשה נדחית, בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעתה של הוועדה שלפיה לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו של המשיב לבין התפרצות המחלה. קביעה זו נשענת על חומר הראיות שהובא לפני הוועדה ובכלל זה על חוות הדעת של המומחית מטעם המשיב. בקביעות מעין אלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, הדברים נכונים במיוחד שעה שמדובר ב"גלגול שלישי". אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופם של דברים לא ראיתי עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.  

הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהחלטתו לדחות את בקשת ההפטר עמד בית משפט קמא על העובדה כי המבקשת התנהלה בחוסר תום לב כשנמנעה מלהציע נכס בר מימוש כנגד הפטרהּ וכשנמנעה מלהגיש באופן סדיר דוחות המלמדים על הכנסותיה והוצאותיה. למבקשת ניתנה הזדמנות להציע הסדר נושים חלופי, הזדמנות שעודנה בתוקף, ואולם היא נמנעה מלעשות כן. בבקשתה לעיון חוזר, אשר הוגשה זמן קצר בלבד לאחר ההחלטה לדחות את בקשתה למתן הפטר לא הציגה המבקשת הסדר חלופי ראוי ויצרה חוסר שוויון בין הנושים, כך שחלקם יקבלו את מלוא החוב בעוד שאר הנושים יפרעו באופן חלקי מסכומי כסף המצויים בקופת הכינוס, ומשכך נדחתה בקשתה כדין. בית המשפט עמד על כך כי לא התגלו נסיבות חדשות, וגם בבקשה שלפנינו לא הראתה המבקשת נסיבות  המצדיקות התערבות בהחלטה. 

הבקשה נדחית. טענתו של המבקש כי הוא מופלה לרעה ביחס לאסירים אחרים שבקשות דומות שלהם נעתרו על ידי המשיב, נדחתה על יסוד טעמים עובדתיים בהם לא מצאתי מקום להתערב. נמצא כי הותר ביצוע סתימה "לבנה" אחת מטעמים של בריאות הנפש לגבי אסיר אחד וכי הותרה כניסתו של רופא שיניים פרטי מטעם אסיר נוסף לצורך המשך טיפול אורתודנטי שהאסיר החל בו טרם תחילת ריצוי מאסרו. נסיבותיו של המבקש שונות מנסיבותיהם של שני האסירים הנזכרים ולפיכך בנסיבות העניין לא מדובר באפליה אלא בשוני רלבנטי.