אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הכלל הוא שבעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בתקנות. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, אציין כי הבקשה הוגשה על-ידי המבקשת עצמה, ולא על-ידי עורך-הדין שלפי הנטען נטל על עצמו את ייצוגה, ולמעשה גם לא צוין מיהו עורך-הדין ומתי בדיוק נשכרו שירותיו.   

יתכן שלא מוצו זכויותיו הדיוניות. מתוך חשיבותן של זכויות אלה, סבורים אנו כי יש מקום להשבת הדיון לבית המשפט קמא, כך שיזמן בהקדם האפשרי דיון לעניין זה ככל משפטו וחוקתו. עם זאת איננו רואים להחזיר את הכונס לתפקידו, והנושא יוכרע לאחר הדיון, שיתקיים בהקדם כאמור. ההחלטה מיום 19.12.12 בטלה איפוא בכפוף לאמור מעלה. 

אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהורות על אכיפת הסכם המכר כתביעתה של אזימוב ובלבד שאזימוב תשלם לבני הזוג בנימיני את מלוא סכום התמורה, כנגד מסירת החזקה בדירה לידיה והמצאת כל האישורים הנחוצים לשם רישום הזכויות על שם אזימוב בחברה המשכנת. בתביעתה עתרה אזימוב בנוסף לסעד האכיפה גם לקבלת הפיצוי המוסכם בסך 34,500 דולר ארה"ב שנקבע בסעיף 10 להסכם המכר וכן לפיצוי מוסכם בשיעור 50 דולר בגין כל יום איחור במסירת החזקה בדירה. בית המשפט קמא אשר לא נעתר לתביעת אזימוב לאכיפת החוזה הורה עם זאת כי על בני הזוג בנימיני לשלם לאזימוב את הפיצוי המוסכם. התלבטתי האם נוכח התוצאה השונה שאליה הגעתי לעניין אכיפת החוזה יש מקום להוסיף ולחייב את בני הזוג בנימיני גם בתשלום איזה מן הפיצויים המוסכמים שלהם עתרה אזימוב ואני סבורה כי בנסיבות המיוחדות מאוד של המקרה דנן כפי שתוארו לעיל, יש להימנע מכך. 

החלטנו להיעתר לערעור, ולהעמיד את המאסר על שישה חודשים שניתן יהא לרצותם בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. איננו מקלים ראש בשתי עבירות אחזקת הנשק, אך מנגד הבאנו בחשבון את עברו הנקי כמעט של המערער, את השנים הרבות שחלפו מאז העבירות (מ-2002 ו-2008) ואת העובדה שלא שב לעבירות, וכן את התפתחותו המקצועית והמשפחתית החיובית.  

לגופו של עניין, ובהתייחס לעניין עונש המאסר שהושת על המבקש, כפועל יוצא מערעורה של המשיבה, סבורני כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה מהותית מרף הענישה הראוי בעבירות דומות. זאת, לנוכח חומרת העבירות אותן ביצע המבקש, בשתי הזדמנויות שונות; בשים לב לעברו הפלילי של המבקש; ולנוכח האינטרס הציבורי בלחימה בנגע הסמים, אשר מחייב ענישה הרתעתית.  

מעשי המין לא היו חלק מהתכנית העבריינית המקורית של הארבעה וכי מחמוד לא היה מודע בפועל לאפשרות התרחשותם בשלב שבו גמלה בלבם ההחלטה לשדוד את המתלוננת. בנסיבות אלה, שבהן היתה סטייה מהתכנון המקורי ובוצעה עבירה שונה, יש לבדוק לכאורה את התקיימות תנאי סעיף 34א לחוק; המקרה שלפנינו התרחש על פני פרק זמן ממושך של כשעתיים. התנהלותו של מחמוד במהלך פרק זמן זה מלמדת כי הגם שעבירות המין לא היו חלק מהתכנית המקורית וכי הוא לא צפה את ביצוען ואף מחה נגדן בתחילה, הרי שבסופו של דבר, הוא השלים עימן והן הפכו לחלק מהתכנית העבריינית של החבורה.

משלא מצאתי הצדקה לדון בעניינה של המבקשת במסגרת הליך שיפוטי נוסף, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אינני נדרש עוד לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אשר הוטל על המבקשת, לגופה. צו ההריסה המנהלי יבוצע עד ליום 4.4.2013.

אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשות לקבוע מדיניות חדשה ואחידה בשאלת החניה בשדה התעופה בהרצליה. זאת בשל שני שיקולים: הראשון, המדיניות החדשה טרם הייתה קיימת בעת הגשת העתירה, וממילא העתירה אינה כוללת התייחסות אליה. ככל שסבור פלוני כי יש במדיניות החדשה משום חוסר סבירות, או ככל שקיימת כל טענה אחרת, שומה על הטוען כי ייפתח בהליך חדש בערכאה המוסמכת – אם כי המדיניות החדשה לא מגלה חוסר סבירות על פני הדברים. השיקול השני מצטרף לראשון, ועניינו בנטישת פרקטיקות פסולות תוך קביעת נורמות וקריטריונים אחידים ביחס לכלל הציבור.  

המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה כי השתכללה עילת נטישה במקרה דנא. קביעה זו נסמכה על כך שבעת הגשת התביעה, בחלוף ארבעה חודשים בלבד מיום יציאתה של האם לבית האבות, לא ניתן היה לפסול את האפשרות כי תשוב לביתה לאחר שיפור במצבה הבריאותי ושיקום יחסיה עם בתה. משכך, נקבע כי מדובר בתביעה מוקדמת ודינה להידחות; למבקשת דרך דיונית נוספת שרשאית היא לצעוד בה ואכן כך נהגה הלכה למעשה.

טענתו של המבקש בדבר הצורך בזמן נוסף מנוסחת בכלליות רבה, אינה זוכה לפירוט ולביסוס מניחים את הדעת, ולא ברור מהן הפעולות שנעשו עד כה ומדוע לא ניתן היה להשלים את ההיערכות להגשת הערעור בתוך המועד הקצוב בדין; יש ליתן את הדעת לכך שהבקשה הוגשה לפני חלוף המועד להגשת ערעור.