עד להחלטה בערר יישאר המשיב במעצר.

תחילה לסיווג ההחלטה. אכן סיווג החלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" אינו נגזר מכותרת ההחלטה אלא ממהותה - ככלל מקום בו ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים מדובר בפסק דין, ובכל מקרה אחר המדובר "בהחלטה אחרת" אשר ערעור עליה הוא ברשות בלבד. במקרה שבפנינו ציין בית המשפט מפורשות כי הוא דוחה את אחד הסעדים שהתבקשו - כפיית רכישת המניות, וכי הוא נעתר לסעד החלופי שהתבקש - עריכת התמחרות בין הצדדים, ואף קבע מתווה מפורט לעניין אופן עריכת התמחרות. ובמילים אחרות, בית המשפט העניק למשיבים את אחד מן הסעדים לו עתרו ואף פירט את דרך הוצאתו אל הפועל, ומשכך ועל פי "מבחן הסעד" הנזכר סבורני כי אכן יש לומר כי החלטת בית המשפט הינה פסק דין  

הבקשה הגיעה לאחר שניתן פסק הדין. 

האם במקרה דנא, נוכח חומרת העבירות מזה וקרבת הדיון הבא מזה, יש מקום לקבל את הערר. לא בלי היסוס – ועם שמבין אני את עמדתו של בית המשפט קמא באשר למסוכנות – החלטתי בחיוב, וזאת כמובן מבלי לטעת כל מסמרות שהם באשר לתוצאה, וגם ער אני לחומרת העבירות לכאורה. נראה לי כי על בית המשפט קמא לקיים בראשית השבוע דיון בשאלת החלופה, בהנחה המחמירה שכתב האישום משקף את הראיות לכאורה, וכמובן פשיטא כי לשיקולו של בית המשפט מסורה כל החלטה שיגיע אליה. הערר מתקבל לפי האמור.

איני רואה עילה משפטית לחיוב המשיב להסיע את המבקש בליווי למקום השמחה, אף שאני יוצא מן ההנחה שחרף עברו הלא חיובי לא יעז לנהוג שלא כהלכה כשהוא בליווי. המשיב מציע לאפשר קיום הברית בין כתלי בית האסורים. אם ישקלו זאת המבקש ומשפחתו בחיוב, הדעת נותנת כי הברית תהיה במקום מתאים והמבקש יובא בלבוש אזרחי, וכן תאופשר כניסתם של למצער עד 15 בני משפחה. בנתון לכך נמחקת הבקשה.

העתירה תיקבע לדיון בתוך שלושה חודשים. תגובת המשיב תוגש עד 30 יום קודם לכן. נוכח העיכוב בהגשת תגובת המדינה תחויב המדינה בהוצאות לטובת העותרים בסך 5,000 ₪.

נראה שהמשיב החל לפעול בעניין עוד טרם הגשתה של העתירה, אך עצם הגשת העתירה האיצה את התהליך. בסופו אכן נתקבלה עמדתה של העותרת, אם כי לא במלואה. משמע, העתירה השיגה את מטרתה ולוּ חלקית. אשר לדרישה כי ייקבע שתינתן בעתיד זכות טיעון לעותרת אם המשיב ישקול שינוי בעמדתו: איננו רואים להתייחס לבקשה זו. ברור, שעל המשיב לפעול בהתאם לדין, אף בכל הנוגע למתן זכות טיעון בעתיד.

נראה שהמשיב החל לפעול בעניין עוד טרם הגשתה של העתירה, אך עצם הגשת העתירה האיצה את התהליך. בסופו אכן נתקבלה עמדתה של העותרת, אם כי לא במלואה. משמע, העתירה השיגה את מטרתה ולוּ חלקית. אשר לדרישה כי ייקבע שתינתן בעתיד זכות טיעון לעותרת אם המשיב ישקול שינוי בעמדתו: איננו רואים להתייחס לבקשה זו. ברור, שעל המשיב לפעול בהתאם לדין, אף בכל הנוגע למתן זכות טיעון בעתיד.

החלטתי להותיר הצו על כנו, בין השאר, נוכח העובדה שקבוע דיון בעתירה ליום 22.5.2013, היינו בעוד זמן קצר יחסית. לעת הזו יעמוד על כנו הצו הארעי שניתן ביום 13.2.2013. עם זאת מובהר, כי היה ותבוצענה פעולות בינוי, הקמה או הצבה של מבנים בלא היתר יתבטל הצו.

כמבוקש יעוכב הביצוע עד להכרעה בבקשה שתידון היום.