הגענו לכלל מסקנה כי יש למחוק את העתירה, תוך שמירת טענות העותרים במלואן. הסוגיה העומדת לדיון במסגרת עתירה זו הינה בעלת אופי עובדתי מובהק, בעוד שהתשתית העובדתית שבפנינו אינה מעודכנת כלל ועיקר, ורובה אינה רלוונטית לדיון הנוכחי. כפי שציינה המשיבה, אין כל טעם לדון בעניינם של העותרים על בסיס נתונים עובדתיים שנאספו בשימוע שנערך לפני כארבע שנים, ובנסיבות אלה אף נראה שיקשה על בית משפט זה לבחון את עניינם של העותרים באופן מספק.

המשיבה קבעה כי ההנחיה המקלה תחול החל ממועד תיקון החוק, ובכך עמדה המשיבה אחר הצהרתה כי בכוונתה להקל במדיניות ההעמדה לדין בעקבות תיקון החוק. עבירת ההסעה אינה עניין של מה בכך, תוצאותיה לעיתים הרות אסון כפי שהוכח במהלך השנים, ולא לחינם הותיר המחוקק על כנה את העבירה הבסיסית הקבועה בסעיף 12א(ג)1 לחוק הכניסה, ולצידה מאסר של שנתיים למי שהסיע שוהה בלתי חוקי. לא בכדי הדגיש בית משפט זה אך לפני שנים ספורות כי לא נס ליחה של העבירה וכי יש לנקוט בענישה מחמירה  

במקרה שבפנינו הודו המערערים כי סיכומיהם כללו האשמה שאין לה יסוד במציאות כלפי עובד בכיר במשיבה, וטוב עשו שבנסיבות אלו נתנו הסכמתם למחיקת טענה זו מסיכומיהם. מן הבקשה שהגישה המשיבה דומה כי הטענה שהתבררה כבלתי נכונה היתה הטעם המרכזי שעמד בבסיסה, כך שנוכח הסכמת המערערים למחוק את אותה טענה ירדה מן הפרק המחלוקת העיקרית בהקשר זה. המשיבה אמנם אינה מסתפקת בכך וטוענת כי הסיכומים כוללים טענות שקריות נוספות כלפי עובדהּ, אך סבורני כי בנסיבות העניין, ונוכח המדיניות המצמצמת הנזכרת לעניין התערבות בכתבי טענות ומשקיים קושי לקבוע בשלב מקדמי זה כי הטענות שהעלו המערערים אינן רלבנטיות לעניין, אין מקום להורות על מחיקת פסקאות נוספות מן הסיכומים, וטענות המשיבה בעניין זה מקומן בסיכומיה שלה ובדיון שייערך בערעור בפני הרכב. מובן כי בכך אין משום הבעת דעה ביחס לטענות שהעלו הצדדים בהקשר זה לגופם של דברים.

נוכח מצבו הכלכלי הנטען של המבקש אשר כאמור נראה שאינו מן המשופרים והעובדה שראשיתו של ההליך קשורה היתה עם סוגיית מצבו הכלכלי החלטתי להפחית את סכום האגרה ולהעמידה על 500 ש"ח. אשר לעירבון - בהינתן האמור לעיל ובשים לב לעובדה שהמבקש לא חוייב בהוצאות בבית המשפט קמא ולפערי הכוחות בין הצדדים, יעמוד זה על סכום מתון של 5,000 ש"ח.

נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית. נוכח דחיית בקשת רשות הערעור, מתייתר הדיון בסוגיית עיכוב הביצוע. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך 17.03.2013 עד לשעה 09:00 במשרדי בית הסוהר "דקל" שבמתחם כלא באר-שבע.

מהאיזון בין השיקולים שעל הפרק עולה שיש להעדיף בנקודת זמן זו את הצורך בהגנה על הציבור מפני מסוכנותו של המשיב. על כן, בקשת המאשימה להארכת המעצר בתשעים ימים מיום 14.3.2013 או עד למתן פסק דין בעניין המשיב בתיק ת"פ 25587-06-12 מתקבלת. אציין כי אין מניעה שהמשיב יפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר לשם בחינה מעמיקה של חלופת המעצר שהוצעה לראשונה בדיון שהתקיים בפניי, ככל שהוא חפץ בדבר. 

לדיון היום הופיע המשיב ללא ייצוג, וכנמסר הוחלף ייצוגו ועתה מייצג אותו עו"ד מנחם רובינשטיין. לא היה מקום בנסיבות שלא לקיים את הדיון, ולכן עו"ד רובינשטיין יוכל להגיב בכתב לערר המדינה תוך 3 ימים מהיום. לשם כך יוכל לעיין בפרוטוקול הדיון מהיום.  

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 45143-02-11  בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 21.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 38324-06-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם. 

מועד הדיון יידחה. הנושא יובא להחלטת שר הפנים החדש. הודעת עדכון מטעם המשיב תוגש בתוך ששה חודשים מהיום. העותר יוכל להגיב תוך 10 ימים לאחר מכן. בעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול.