אשר למאזן הנוחות, סבורני כי הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. המדובר בחיוב כספי, בשיעור גבוה אמנם. אך לא מצאתי בטענות המבקשת תשתית מספקת לקבוע כי תשלום האגרה עשוי לגרום לה נזק בלתי הפיך אם יתקבל הערעור. יתרה על כך, לא הוכח חשש ממשי שהמשיבה לא תשיב למבקשת את סכום האגרה במידה וערעורה יתקבל.

בבקשה עולה כי הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש הסתיימו. המבקש אינו טוען כי אלון נוקט כיום הליכים כלשהם נגדו לצורך גביית החוב הפסוק, והוא לא הוכיח כי הוא נפגע בצורה כלשהי מההליכים שלטענתו ננקטים לגביית החוב מהמשיב 5. לפיכך, אין מקום לכך שבמסגרת תיק פשיטת הרגל שהתנהל נגד המבקש - והסתיים זה מכבר – ידונו בקשות שכל מטרתן אינה אלא מתן פטור למשיב 5 מן החוב שנפסק בבוררות. כפי שקבע בית המשפט קמא, פסק הבוררות חייב את האחים נגר לשאת בסכום החוב כלפי אלון ביחד ולחוד וככל שיש בפי המשיב 5 טענות ביחס להליכי הגבייה שנוקט אלון נגדו, המקום לבררן הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו מתהליכים הליכי פשיטת הרגל בעניינו.

אין מקום להפחית מעונשו של המערער ודין הערעור להידחות. מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי לא הוכח במאזן ההסתברויות כי בשעת הרצח המערער סבל מהפרעה נפשית חמורה, או כי נפגעה במידה ניכרת יכולתו לשלוט במעשיו ולהבינם. למעלה מן הדרוש, אזכיר כי גם אילו התקיימו תנאי סעיף 300א(א), אין פירוש הדבר כי בהכרח יופחת עונשו של המערער:"לא סגי בהתקיימותם 'הטכנית' של כל התנאים הנדרשים לתחולתו של סעיף 300א, וההכרעה לגבי תחולת הסעיף נגזרת מכלל נסיבות העניין, מקום בו בית המשפט משתכנע כי נסיבות המקרה מתאימות והולמות הפחתה בעונש".

הבקשה נדחית, המבקש מאשר כי הסיבה שהוא מבקש להוסיף ולשהות בישראל עתה היא כלכלית גרידא. כמו כן, יש לכאורה טעם בטענת המשיב לפיה הסכסוך המקומי בין שני כפרים שכנים בניגריה, אפילו היה נמשך, הוא לעצמו אינו מקים עילה למקלט מדיני בישראל בין היתר משום שאין מניעה שהמבקש יחזור להתגורר בחלק אחר של ניגריה, מטעמים אלה ובמאזן הנוחות שבין השיקול הכלכלי המניע את רצונו של המבקש להישאר בישראל ובין האינטרס הציבורי הקיים בהרחקת שוהים שלא כדין בישראל, גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי.

אין בידי להיעתר לבקשה. יסודה של הבקשה בעובדה, כי המעשים המיוחסים למבקש נעשו בזמן שהלה היה בתקופת ביצוע עבודות שירות, שנגזרו עליו בתיק אחר. סבורני, שעובדה זו – המלמדת על הקושי במתן אמון במבקש – נזקפת לחובתו דווקא. גם אם – כטענת המבקש – פועל יוצא של דחיית הבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית הוא הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר, מה שכמובן איני מביע כל דעה לגביו והוא תלוי בהחלטות ובנסיבות שמחוץ לתיק זה, אין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו. על כך יש להוסיף את עברו הפלילי של המבקש.  

לבקשת המדינה, ובהסכמת באי כוח המשיבים 4-2, מוארך בזה מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 17.3.13, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

בנסיבות אלו, בהן ניתנה החלטה טרם הגשת התגובה מטעם המבקש, אין מנוס מביטול החלטתי מיום 5.3.13, והיא נמחקת בזאת. על פי החלטתי מיום 4.3.13, היה על המבקש להגיש תגובתו עד ליום  10.3.13. תגובה זו טרם הוגשה. בשל הנסיבות החריגות, מוארך מועד הגשת התגובה מטעם המבקש עד ליום 17.3.13. לאחר מועד זה או לאחר שתוגש תגובת המבקש, לפי המוקדם, תועבר הבקשה לשופט אחר של בית משפט זה.

זו פניה תמוהה בהתחשב בכך שרק ב-5.3.13 נתבקשה הקדמת מועד הדיון, בהחלטה מ-7.3.13 נאמר שהדיון קבוע ל-18.3.13, כך שהמועד היה ידוע באותו יום. מכל מקום כמבוקש יידחה הדיון למועד מוקדם ככל האפשר שלאחר 20.3.13 לפי אפשרויות היומן. 

הבקשה הגיעתני עתה. הפרקליטות תודיע עד מחר (11.3.13) ב-1500 עמדתה לענין דיון דחוף. 

תוך 30 יום יוגש תצהיר העותר 1 לעניין טענתו באשר למוסד. במקביל יבואו נציגי משיבי המדינה בדברים עם מנהל המוסד כדי לברר את העובדות לאשורן, ויוגש מטעמם תצהיר מקביל. כן יודיעו משיבי המדינה מהו העיגון ל-2,000 ₪ הנטענים. בעקבות זאת יינתן פסק דיננו.