אין בידי להיעתר לבקשה. מדובר בערעור על גזר דין, שניתן בהרשעה לפי הסדר טיעון, בו הושארו רכיבי הפיצוי והקנס לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל כן דומה – מבלי לטעת מסמרות – כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים ביותר. באשר למאזן הנוחות נזכיר, כי כשהמדובר בחיוב כספי אין תשלומו מהוה נזק בלתי הפיך, והעיכוב ניתן אך במקרים חריגים  

מצאנו כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי לשיקולי שיקום ינתן משקל בבואו של בית משפט זה לבחון ערעור על גזר דין. במסגרת בחינה זו, נקבע כי ערכאת הערעור תבחן גם את ההליך הטיפולי שעובר מערער בחלוף הזמן מיום מתן פסק דינה של הערכאה הדיונית, יצוין כי רבות נכתב על הסיכון הנשקף מהעבירות בהן הורשע המערער ויש לנהוג במורשעים בהן ביד חזקה, למען שלום הציבור. גם לגישתנו יש לתת את הבכורה במקרה שלפנינו לאינטרס ההגנה על שלום הציבור. זאת, נוכח העבירות הקשות שביצע ונסיבות ביצוען, ובראשן הנסיעה שארכה עשרות קילומטרים במהלכה לא חדל המערער מלסכן חיי אדם, וחוסר המורא שהפגין כלפי רשויות אכיפת החוק. אנו תקוה כי ימשיך לצעוד בדרך השיקום בו החל, למען עתידו.  

לא נעלם מעינינו הליך השיקום בו החל המערער. יצוין בהקשר זה כי תסקיר המבחן המשלים בעניינו מעיד אומנם על תהליך שיקומי אך גם על סיכונים ממשיים הקשורים לאישיותו. על בית משפט זה מוטלת החובה לשמור על ביטחונם של אלו וכן על ביטחונם של שאר האוהדים. על הפוגע בביטחונם של הקשורים המבקשים להשתתף באירועי ספורט, הן הספורטאים והצוות והן האוהדים, לדעת כי העונש שיוטל עליו הוא חמור. ידע השוקל לבצע מעשה אלימות או פגיעה ברכוש ב"שם" קבוצתו כי חיי אדם אינם משחק. משכך, בבואו של בית משפט זה לגזור את עונשו של נאשם המעורב בפעילות עבריינית במסגרת ספורטיבית, יינתן משקל נכבד לשיקול ההרתעתי.

לא מצאתי להיעתר לבקשה. באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות, המשוכה שלפני המבקשים גבוהה, שכן חפצים הם לתקוף קביעות עובדתיות מובהקות של בית המשפט המחוזי, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשכמותן. כשלעצמי לא שוכנעתי מן הטענה כי ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע היתה הכרעה שלא בא זכרה בפסק הדין גופו. אשר למאזן הנוחות, כלל נקוט בידינו, כי "כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור. 

דין הבקשה להידחות. המדיניות המשפטית הנוהגת בבקשות מהסוג שלפני היא כי עיכוב ביצוע החלטתה של הערכאה הדיונית יינתן רק במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש כי באם לא תעוכב, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל. נטל השכנוע כי קיים נימוק, אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על כתפי המבקש, לעניין סיכויי הערעור - מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים. המבקש חוזר בערעורו, בעיקרו של דבר, על הטענות שטען בגדרי בקשת רשות הערעור שהגיש על ההחלטה בדבר הגדלת סכום התשלום החודשי – טענות שנדחו על-ידי בית-משפט זה.  

דומה שלא בכדי לא כללה הבקשה התייחסות לטעמים שיש בהם כדי להצדיק הענקתה של רשות ערעור. טענותיו של המבקש הן נקודתיות ונטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ומבחינה זו אינן עונות לאף אחד מהקריטריונים לקבלת רשות ערעור שאוזכרו לעיל. כן יצוין כי הבקשה דנן נסובה סביב החלטת ביניים דיונית של בית המשפט לענייני משפחה, וככלל לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המתייחסת להחלטות שכאלה.

על פני הדברים נדמה, כי הטענות המועלות בעתירה זהות לטענות המועלות בבקשת רשות ערעור שהגיש העותר בנוגע לכתב האישום וצו ההריסה נשוא העתירה (רע"פ 1596/13 אלג'ראשי נ' מדינת ישראל; נספח ז' לעתירה). נוכח זאת ינמק העותר, עד ליום 18.3.13, מדוע לא תידחה עתירתו על הסף.  

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 15.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 27494-06-12 בבית המשפט השלום  בירושלים, לפי המוקדם.

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 30930-03-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כמבוקש תוגש ההודעה עד 14.3.13.