בערעוריהם משיגים הצדדים על כל תג ותג בפסק דינו של בית המשפט קמא, צד צד והשגותיו. את השגותיהם של הצדדים ניתן לחלק לארבעה אשכולות: האחד, לעניין קביעת האחריות לאירוע התאונה; השני, לעניין הטענה בדבר התחזותה של המערערת; השלישי, לעניין הקטנת הנזק; הרביעי, לעניין ראשי הנזק הקונקרטיים והסכומים שנפסקו בהם. נדון בטענות אלה כסדרן.התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו כאמור, בפסקאות ס"א ו-ס"ט מעלה. לא נוכל להיעתר לערעור שכנגד. פסק דינו של בית המשפט קמא יתוקן בהתאם, לרבות שכר טרחת עורכי הדין. המשיבה תשא בהוצאות המערערים בערכאה זו ובשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. אין צו להוצאות לטובת המוסד לביטוח לאומי.  

בנסיבות העניין, איני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין, בוודאי שלא במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. למבקשים ניתן יומם בבית המשפט הן לפני הערכאה הדיונית והן לפני ערכאת הערעור, כאשר בסופו של יום כלל טענותיהם נדונו והוכרעו לגופן. יתרה מכן, בנסיבות העניין, בהן הסכסוך המשפטי בין הצדדים מתנהל מזה כעשור, דומה כי משקלו של הערך בדבר סופיות הדיון גובר באופן שמטה את הכף לטובת המשיבים. אשר על כן, הבקשה נדחית. 

אין בידי להיעתר לערר. טרם חתימה אציין, כי נמסר לי על קיומה של בעיה פרקטית בכל הנוגע לאיזוק אלקטרוני. פשיטא, כי המשיב ישוחרר רק לאחר שיתקיימו כל התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומשיוברר כי ניתן להפעיל איזוק.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים. במקרה דנן החלק הארי באחריות להתמשכות ההליכים רובץ לפתחו של המשיב. לולא החלפות ייצוג תדירות, אי שיתוף פעולה עם הליכי המשפט ובקשות דחייה שונות מצד המשיב, משפטו יכול היה להסתיים זה מכבר. משכך, אין לו להלין אלא על עצמו. אעיר כי להתרשמותי עשה בית המשפט קמא כמיטב יכולתו לשמור על זכויותיו של המשיב על אף התנהלותו.  

בהמשך לאמור בפסק הדין מיום 14.2.2013, ובהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אנו קובעים כי המערער ירצה את עונש המאסר שהושת עליו בעבודות שירות, במקום ובשעות שקבע הממונה.

בהסכמה יעוכב ביצועו של עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, עד להכרעה בערעורו; ערבויות ותנאי שחרור קיימים יוותרו על כנם. 

משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור מטעם המבקש, אין מקום לעכב את עונש המאסר, אשר הושת על המבקש. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית בזאת.  

לנוכח הצהרת הסנגור שלא תוגש כל בקשה נוספת, ולאור עמדת התביעה שתשאיר את האפשרות לעיכוב נוסף של עונש המאסר עד לאחר חג הפסח לשיקול דעת בית המשפט, הנני קובע כי יהיה על המערערת להתייצב לריצוי עונש מאסרה בימ"ר הדרים ביום 3.4.2013 עד לשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותה תעודת זהות או דרכון.

לא בלי התלבטות סבורני כי במקרה זה יש לקבל את הערר ולהזמין תסקיר, עם שאיני שולל אפשרות לשחרור לחלופה, שמצוות המחוקק לבדקה. אכן, בית המשפט קמא בחן את המפקחים וזו זכותו, והכריע לפי התרשמותו. אולם דומני שמה שחסר במקרה זה הוא, בכל הכבוד, תמונת עולמו של המשיב עצמו. אכן, המשיב הוא אדם צעיר בעל עבר נקי; אך מה גורם לו לאדם כזה להתנפל לפתע על זולתו על לא עוול? האם האלכוהול בלבד? ועובדת הימלטותו אף היא אומרת דרשני, והדעת נותנת כי ידע לאורך חודשים שהוא מבוקש לחקירה.  

איני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית שלא לפסוק פיצוי למערערים שזוכו במשפטם. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת, מנומקת ומעוגנת בראיות, בעובדות ובהלכה הפסוקה. לא מצאתי טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לפסוק פיצוי למערערים.