הערעור נדחה ללא צו להוצאות. המערערים (ה"ה אזולאי), יקבלו מעמידר תוך 7 ימים טופס יפוי כח בלתי חוזר נוטריוני, ויחתמו תוך 7 ימים לאחר מכן על יפוי הכח, על מנת לאפשר לעמידר רישום הנכס כבית משותף, בהתאם להוראות פסק הדין בבית המשפט המחוזי מושא ערעור זה.

הבקשה נדחית.לא מצאתי מקום להתערב בקביעת ערכאות קמא לפיהן פטנט דרמיצקיס, כמו גם פרסומים קודמים בתחום הפלסטיקה, נוקטים בחיבור "Snap" כפתרון מובן מאליו. אף אם הפרסומים הקודמים שהוצגו בהליך אינם נוגעים ישירות לאופן חיבורן של טפטפות, לא ניתן להתרשם שמדובר בשוני בעל נפקות מדעית לעניין מתן פטנט על פי הדין. לשון אחר, המבקש לא ביסס כי עסקינן בעולמות טכנולוגיים שונים במידה כזו שאינה מאפשרת לימוד מתחום אחד למשנהו. קביעה מעין זו היא עניין של מקצועיות, ולא ניתן להתרשם מהבחינה העובדתית שנפלה טעות משפטית בקביעת סגן הרשם ובית המשפט המחוזי.

הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט מצא כי השימוש בסימן באופן שנעשה על-ידי המבקש דומה דמיון רב לסימן המסחר הרשום על שם קבקב. אין להלין על בית המשפט אשר בחן בשלב זה של ההליך, בעת דיון בבקשה למתן סעד זמני ועוד טרם שמיעת התביעה לגופה, רק דגם אחד של נעליים שהובאו בפניו. בית המשפט המחוזי עשה כן בקפידה. משנמצא כי דגם זה דומה עד כדי הטעייה לדגם של קבקב, הרימה קבקב את הנטל המוטל עליה לצורך הוכחת ההצדקה להוצאת צו מניעה זמני, ובדין הוצא הצו כלפי כלל הנעליים הנושאות סימן זה. 

דין הבקשה להידחות. ככל שהדברים נוגעים למאזן הנוחות, הרי שנוכח תקופת שהותה הקצרה של המבקשת בישראל, הרחקתה לא תגרום לשיבוש משמעותי באורחות חייה, ולא כל שכן למצב בלתי הפיך. אך לפני חודשים ספורים היא הגיעה לכאן כתיירת. בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש בפירוט לסיכויי העתירה, אם כי לפחות לכאורה אני סבורה שיש טעם בעמדת המשיב לפיה העיקרון המחייב אי-הרחקה של בן זוג מישראל לצורך בחינת כנותו של קשר זוגי עם אזרח או תושב ישראלי אינו ניתן להחלה באותו אופן על בקשה המוגשת בנסיבות חריגות ונדירות שבהן על פני הדברים יש מקום לחשוש לכנותה, אכן, לזכותה של המבקשת עומדת העובדה שלא העלתה את הטענה בדבר קיומו של קשר זוגי בתגובה לנקיטת פעולות אכיפה נגדה. אולם, דומה שמקרה אשר בו מוגשת בקשה המבוססת על קשר זוגי אך ימים ספורים לאחר שהוגשה בקשה המבוססת על קשר זוגי אחר הוא, לפחות לכאורה, מקרה חריג.

לבקשת המדינה, ולנוכח עמדת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב ב-11 יום החל מיום 15.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. 

הבקשה נדחית. בהתחשב בטיבן של טענות הסף שבפי המבקשים ובמידת הבירור שהן לכאורה מצריכות, צדק בית המשפט קמא בסוברו שאין מדובר באחד מאותם מקרים נדירים ומובהקים שבהם ראוי להיעתר לבקשת סילוק על הסף ולסגור את שערי בית המשפט בפני התובע עוד קודם שהשמיע את טענותיו לגופן. אין צורך לומר שאין בעדכונו של סכום התביעה, כפי שנמסר על-ידי המדינה, כדי לשנות ממסקנה זו.

דין הערעור להידחות. ראשית, באשר לחשיפת בית משפט קמא להודאת הנאשם, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלשבת בדין, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". החשש הממשי למשוא פנים נבחן על פי תפיסה אובייקטיבית של משפט ומראית פני צדק. אולם, קיימת חזקה בדבר מקצועיות השופט ויכולתו להשתחרר מרושם שקיבל מעצם הסכמת הנאשם להודות, כאשר זו נעשתה במסגרת הסדר טיעון. לפיכך נפסק כי אין לקבוע באופן גורף שיש בחשיפת בית המשפט לפרטי עסקת טיעון, ובכלל זאת הודאת הנאשם, בכדי לבסס עילה לפסילתו.

אני מורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות, הפקדון יוחזר למפקידו.

הצדדים קיבלו המלצת בית המשפט. אני מורה על מחיקת הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות. הפקדונות יוחזרו למפקידיהם.

אשקול קביעת הבקשה לדיון עם הגשת ערר כנדרש, על נימוקיו המלאים.