העתירה נדחית. שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בחומר החסוי, בהסכמת בא כוח המשיב שאלנו שאלות את גורמי הביטחון והשתכנענו כי מעצרו המנהלי של העותר בוצע מטעמי ביטחון החלטיים. 

הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין מצאתי כי האיזון הראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יהא להתיר למבקש לעיין בהחלטות ובכתבי הטענות המצויים בתיק, למעט אותם קטעים בכתבי הטענות הכוללים מידע אישי כאמור. על כן, אני נעתרת לבקשה בכפוף לכך שמזכירות בית המשפט תדאג להשחרתו של חלק א', הבסיס העובדתי לעתירה.  

מוצא אני לנכון להעיר כי הגיע הזמן שפקודת בריאות העם המנדטורית תוחלף בחוק ישראלי עדכני, המתאים לאתגרי השעה בתחומי הבריאות ואיכות הסביבה. נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי להורות על קבלת ערעורה של המדינה ועל דחיית ערעורו של איגוד הערים, במובן זה שיש להרשיע את איגוד הערים בשתי העבירות שבסעיפים 43 ו-47 לפקודת בריאות העם, יחד עם סעיף 71א לפקודה. כיוון שהן המדינה והן האיגוד הבהירו כי השאלה העומדת לבחינתנו היא עקרונית בלבד, ולא טענו דבר בסוגיית העונש ההולם והצורך בהגדלת הקנס, ככל שיתקבל ערעורה של המדינה, הרי שבנסיבות דומה עלי כי חרף הרשעתו של האיגוד בעבירה נוספת על פני זו שהורשע בה בבית המשפט המחוזי הנכבד – אכן אין מקום להורות על הגדלת הקנס שהושת עליו, או לשנות משאר מרכיבי גזר הדין.

המערערים והמשיב 3 הגיעו להסכמות ביניהם המצורפות לפסק הדין ומסומנות ע/1. משכך, הערעור מתיתר והוא נמחק, אין צו להוצאות. 

העונש עצמו אינו חמור. עם זאת, לאחר שהצדדים הבהירו לנו את הקשיים הראייתים בתיק זה, קשיים שלא הובאו, כפי שצריך היה לעשות, בבית המשפט המחוזי, ובהסכמת המדינה, אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שנאמץ את הסדר הטיעון. נוסיף שאין בכל האמור כדי לומר, כי אילולא הנסיבות הראייתיות הללו לא היו העבירות בהן עסקינן ראויות לענישה מחמירה, ומבחינה זו מובנת לנו תחושתו של בית המשפט קמא – אך סבורנו כי משעבר ההסדר, בשל הקשיים, את מסננת הדרגים הבכירים בפרקליטות המחוז והמדינה, יש לקיימו כאמור.

הערעור נדחה. לא מצאנו כי בנסיבות העניין טעה בית המשפט המחוזי באיזון שערך בין שיקולי הענישה המתנגשים. בית המשפט המחוזי לא חרג ממדיניות הענישה הראויה בנסיבות דומות. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה של עבירת ההצתה בשל פוטנציאל הסיכון הטמון בה, כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי בגזר דינו. לפיכך, עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל השתת עונש מוחשי לריצוי מאחורי סורג ובריח כאשר רף הענישה אינו אחיד 

העתירה נדחית. העותר 2 הצהיר בשאלון העלייה שמילא כי הוא נוצרי, בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בקביעה שיש לראות בעותר 2 כ"בן דת אחרת", שאינו זכאי למעמד בישראל מכוח חוק השבות. כפועל יוצא מכך, גם העותרת 3 איננה "בת זוג" של זכאי שבות.

נמחקת העתירה, תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם. לא מצאנו שיש אי סבירות – לא כל שכן אי סבירות קיצונית – בזהירות שנוקט המשיב בשל מעורבותו הפלילית של העותר בארצות הברית בעבר, אמנם משכבר הימים, ובשל אינדיקציות של ראיות מנהליות בדבר מעורבות פלילית של העותר בהיותו בארץ. לעת הזו, גם תלוי ועומד תיק פלילי נגד העותר. עם זאת, רשמנו לפנינו את הסכמת המשיב כפי שהובהרה בדיון לפי הצעתנו, כי לקראת יום 1.9.2013 יוכל העותר לשוב ולבקש אשרת עולה.

הצדדים הסכימו, לאחר שמיעת הערותינו, כי מדובר בהריגה בקלות דעת ולא בהריגה באדישות. עוד הוסכם ביניהם, בהמלצתנו, כי עונש המאסר בפועל יופחת ל-18 חודשים, בשים לב למצבו האישי המורכב של המערער, לנסיבות העתירה ולעמדת הורי הקורבן. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. להסכמתם זו אנו נותנים תוקף של פסק דין. 

אנו שבים ומביעים מורת רוח מהתנהלות המדינה בכל הנוגע לפרשה זו, ומקווים שאכן הגענו לישורת האחרונה ותוך זמן קצר הנושא יוסדר כפי שהצהירה באת כוח המדינה יחד עם נציג מע"צ מר פרידלנדר, מנהל מחלקת פרויקטים כביש 31, שתיאר בפנינו על גבי תרשים את העבודה שתתבצע. הודעת עדכון תוגש על ידי המדינה תוך 3 חודשים מהיום. באת כוח המבקשים תוכל להגיב 7 ימים לאחר מכן. המזכירות תקבע מועד לדיון בתחילת חודש יוני ולא יאוחר מ- 20.6.13. יש לקוות שבישיבה זו ניתן יהיה לברך על המוגמר. במידה שהדבר לא יצלח, אנו נשקול להשית הוצאות על המדינה.