דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה, המבקשים צירפו לבקשתם אך ורק את ההחלטה מושא הבקשה, ואף לא טרחו לצרף לבקשה את כתב התביעה, על מנת שניתן יהיה לבחון אם כתב התביעה מגלה עילה כלפיהם אם לאו. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

החלטתי, אם כן, לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. דין הערעורים להתקבל, במובן זה שהחיוב בשכר טרחה שהושת על המבקשות בהחלטות בית המשפט המחוזי יבוטל. עם זאת, המשיב ברע"א 9200/12 יישא בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח לטובת המבקשת ברע"א 9200/12 וסכום זהה ישולם על ידי המשיב ברע"א 296/13 לטובת המבקשת דשם.  

עד למועד זה לא הגיש המערער סיכומיו או בקשה בעניין ומכאן בקשתה של המשיבה 1 למחיקת ההליך. בנסיבות המתוארות אני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת ההליך מחוסר מעש. כן ישא המערער בהוצאות המשיבה 1 (אשר הגישה מספר בקשות בעניין) בסך של 1,500 ש"ח.

אציע לחבריי לדחות את הערעור. הוועדה המיוחדת סבורה כי אין בסמכותה לאשר תשלום מיוחד דוגמת זה שמבקשים המערערים, בגין אובדן רווחים בתקופת ההתארגנות וההעתקה. המערערים, מצידם, מדגישים כי מדובר מלכתחילה בפיצויים לפנים משורת הדין, ולכן גם אם אין מדובר בראש נזק המנוי בחוק, לא מתעוררת שאלה של סמכות. מוכן אני להניח לטובת המערערים – מבלי לקבוע מסמרות – כי בתקופה שקדמה לתיקון מס' 4 לחוק לא הייתה מניעה במישור סמכות הוועדה המיוחדת להענקת תשלום מיוחד בגין אובדן רווחים בתקופה שבסמוך לאחר יישום תכנית ההתנתקות.  

מסקנתי היא כי יש לדחות את הבקשה שלפניי, על כל חלקיה. כל עוד מידת העונש המוטל על הנאשם אינה חורגת ממתחם הענישה ההולם. הטענה, כי על פי התיקון לחוק העונשין, היה על בית משפט המחוזי לבכר את שיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה, נכונה מקום שבית המשפט מבקש לחרוג ממתחם הענישה ההולם. ואולם, בענייננו, לא מצאה ערכאת הערעור לחלוק על קביעת בית משפט השלום,לפיה אין למצוא בנסיבות דנן שיקולי שיקום, המצדיקים חריגה לקולא ממתחם הענישה הראוי למעשי המבקש.

אין בידי להיעתר לבקשה. לא מצאתי כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות בעניינו של המבקש באה בקהלם של המקרים, המצדיקים בחינה שיפוטית נוספת. יש לזכור כי מאסר בעבודות שירות אינו "תכנית כבקשתך, לפי רצונו ואוות נפשו של האדם, ברצותו יבוא למקום העבודה וברצותו יעדר, כעולה על רוחו. הריהו מאסר כדת וכדין". על כך יש להוסיף, כי לפי הנטען בתגובת המשיבה המבקש לא התייצב לריצוי מאסרו (ביום 3.3.13), עובדה שלא בא זכרה בבקשה, והמעיבה אף היא על התנהלותו של המבקש.

הבקשה נדחית. טענותיהן של המבקשות נסבות לכאורה על אותה סתירה ששררה בעבר, בין החוק לתקנות (בתקופת הביניים שבין חודש אוגוסט 2010 לחודש יולי 2011). כפי שציינתי, סתירה זו נפתרה בינתיים בעקבות תיקונן השני של תקנות הסיווג. משכך, הקושי שעליו הצביעו המבקשות בטענותיהן כבר בא על פתרונו, ואין הוא מעורר שאלה משפטית אשר מצריכה את התערבותנו ומצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי"  

הערר מתקבל איפוא לפי האמור. שירות המבחן הציע את הפיקוח, שתי דודות כמפקחות עיקריות, אחת לכל אחד. לדעתי הסבתא אינה יכולה לשמש מפקחת משנית לשני העוררים אלא לאחד בלבד, ויש צורך במפקח או מפקחת נוספים לעורר האחר. הסניגור יסביר היטב למפקחים את תפקידם. תנאי השחרור ייקבעו על-ידי בית המשפט קמא, אך יכללו לבד מאיזוק אלקטרוני שהוא תנאי, פיקוח מלא בכל עת כאמור, הפקדות וערבויות גבוהות, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ויכולת המשטרה לפקח על-ידי ביקורי פתע. 

דין העתירה להידחות. עמדנו על כך שהסוגיה שלפנינו היא בסופו של דבר עניין של מדיניות חברתית-כלכלית. לאור הכלל הידוע כי בית המשפט אינו מעצב מדיניות ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות, לא נדרשנו לתבונתה או לחוכמתה של ההנחיה אלא בחנו ומצאנו כי ההנחיה אינה נגועה באחד מ"המריעין בישין" של המשפט המינהלי.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים; המשיבים הסכימו למכירת הדירה וכן כי לא יעמדו על הסדר לדיור חלוף. אודות הסכמתם זו המבקשים אינם חולקים. אלא שלטענתם כאמור, הסכמתם ניתנה על רקע מצגים של הנאמן ושל כונס הנכסים הרשמי ומשהאחרונים לא עמדו בהתחייבויותיהם נשמט הבסיס להסכמתם. ודוק, טענתם זו של המבקשים הינה טענה עובדתית מובהקת הדרושה ביסוס ועיגון. ברם, המבקשים טוענים את טענתם בעלמא ולא צירפו לבקשתם כל אסמכתא או ראיה של ממש בדבר מצג או התחייבות שניתנה להם מטעם הנאמן או כונס הנכסים הרשמי. אין די בטענות בלתי מבוססות כדי להצדיק מתן רשות ערעור.