כמבוקש וכמוסכם נמחקת העתירה. נושא האגרה יועבר לכב' הרשמים.

הערעור נדחה. בבואנו להכריע בין שתי פרשנויות, יש לבחור באפשרות המקיימת את זכות הערעור. במקרה זה, לא מצאתי טעמים של ממש המצדיקים לחרוג מן הכלל האמור (ויצוין כי כבר נפסק שאף מקום בו איפשר המחוקק שני הליכים של ערעור בזכות, אין לצמצמה על דרך הפסיקה, ומקל וחומר נכונים הדברים כאשר מדובר בזכות ערעור ראשונה, על כן, יש לבכר את הפרשנות המרחיבה, שעל פיה חלה תקנה 19לתקנות התובענות הייצוגיות על הערעור הראשי. 

הבקשה נדחית. במישור הדיוני, נוטה אני לדעה כי דרך המלך בכגון דא היא בהגשת עתירה מינהלית נגד החלטת השב"ס שלא להעניק חופשה מיוחדת בשל אירוע אישי מיוחד במסגרת המעצר. נדמה כי הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר באירוע ידוע מראש כגון בר מצווה. אף לגופו של עניין, סבורני כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור, הואיל והמבקש לא הצביע על כך שנפלה טעות משפטית ביחס לתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. הכרעתו של האחרון מצויה היטב בדל"ת אמות הפסיקה, ומקרה זה איננו מגלה תשתית משפטית וראייתית המצדיקה התערבות או שינוי ההלכה הנוהגת.  

ההחלטה מיום 12.3.2013 בעניינו של המשיב תתוקן כך שבהסכמת הצדדים מעצרו יוארך בארבעים וחמישה יום תחת תשעים יום כלשון ההחלטה הקודמת. 

התגובה תוגש עד 21.3.13. 

הבקשה הגיעתני היום לפנות ערב, לאחר שניתנה בבוקר החלטה בתיק. בידי העותרת לכלול בהודעתה בעקבות ההחלטה מהבוקר תגובה קצרה כמבוקשה. 

לתגובת העותר תוך שלושה ימים לרבות בשאלת הסמכות. 

לבקשת הסנגור הדיון שנקבע ליום 20.3.2013 יידחה. הדיון יתקיים ביום 9.4.2013 בשעה 10:00.

לבקשת המדינה, ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזה מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 27.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 51029-06-12 בבית משפט השלום בעכו, לפי המוקדם. הדיון שנקבע ליום 20.3.2013 – מתבטל.

לבקשת המדינה ולנוכח הודעת בא-כוח המשיב והסכמתו להארכת המעצר, מוארך בזה מעצרו של המשיב בשמונה עשר יום החל מיום 26.3.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 46321-03-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.