הערעור מתקבל איפוא במובן זה שפסק הדין קמא יתבטל. המחלוקת לגופה, שלגביה איננו מביעים דעה, תתברר במסגרת תביעה אזרחית רגילה, ואנו מקוים שבהקדם האפשרי. שכן מדובר בנושא שצריך היה להתברר בתביעה רגילה ולא בבקשה למתן הוראות בתיק פשיטת רגל, וכן נוכח הזיקה הנמוכה – באחוזים מעטים, כ-9% לכל היותר – של העיסקה בה עסקינן לבין פושט הרגל שבתיקו נדון הנושא, וגם נוכח הרמת מסך שאיננו סבורים כי היא באה בגדרו של סעיף 6(ב) לחוק החברות. 

על רקע הדברים הללו ובהתחשב עם שאר הנסיבות כעולה מהבקשה, מהתגובה ומנספחיהן, נוטה דעתי לכך שגם אם תתקבל הבקשה, יתקבל הערעור, ויוחלט כי אכן לא בוצעה המצאה כדין של הבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת, הרי שלכשתוגש בקשה כדין להיתר המצאה לפי תקנה 500, יהא זה לכאורה נכון וצודק להעתר לה. התוצאה תהיה דומה, רק ארוכה ויקרה יותר.

העתירה נדחית אפוא. דברים אלה הובילונו למסקנה לפיה הבעיה הקשה שבאה בפנינו בעתירה זו יכולה לבוא על פתרונה אך ורק במסגרת הסדר חקוק. בעקבות דברים שנאמרו בפסק הדין, שבנו וקראנו למחוקק לשים ליבו אל העניין, ולגבש פיתרון לבעיה הכאובה של תגמול ראוי לעבודתם של עובדי הסיעוד. כפי שפורט לעיל, עודכנו על ידי היועץ המשפטי, מעת לעת, בדבר התקדמות עבודת המטה שנתבצעה בניסיון לחתור לפיתרון כזה. יש לקוות שהליכים אלה יושלמו במהרה, וכי נזכה להסדרה מקיפה ומושכלת של הנושא בזמן הקרוב.

העתירה נדחית. לאחר עיון בחומר החסוי בהסכמת בא כוח העותר הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו לגבי תקופת המעצר הנוכחית. 

בהמלצת בית המשפט, חזר בו העותר מן העתירה, תוך שהוא שומר על כל טענותיו, אותן יוכל להעלות במידת הצורך לאחר מתן ההחלטה המנהלית. זאת, לרבות בשאלה האם הראיות בעניין אשמה או חפות רלבנטיות בשלב זה. 

הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחית. הנה כי כן, הראיות החדשות המוצגות בבקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש אינן סותרות את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. משכך, פשיטא כי אין לייחס לראיות אלה יכולת להוביל לשינוי תוצאת המשפט לטובת המבקש כדרישת החוק והפסיקה.  

בנסיבות העניין ובשים לב לאמור בתצהיר ולמהות ההליך, החלטתי להפחית את האגרה ולהעמידה על סך 850 ש"ח. דומני כי אין די בתצהירים אלו שכן אמנם עולה מהם כי העותרת אינה משלמת שכר לעובדים או דמי ניהול, אך מוצהר בהם כי תקציבה השנתי של העותרת "אינו עולה על סך של 300,000 ש"ח". מכאן כי טענת העותרת לפיה אין לה כספים כלשהם לא נתמכה באסמכתא מתאימה.

הבקשה נדחית. במקרה שבפנינו טוענים העותרים כי הם חסרי בית ומובטלים ואין ברשותם רכוש בעל ערך. ואולם כל שצורף לבקשה להוכחת האמור הוא אישור של משרד הקליטה ממנו עולה כי בחודשים נובמבר ודצמבר 2012 קיבל העותר 1 דמי אבטלה. בכך אין די להוכחת מצבם הכלכלי של העותרים.

אשר על כן, הנני מורה מכוח הסמכות הנתונה לי בתקנה 7 לתקנות סדר הדין על העברת הדיון בתא"מ 8572-04-11 (שלום – נצרת) לבית משפט השלום בקריות, ועל איחוד הדיון שם עם תא"מ 1137-02-11 (שלום – קריות). לא ייעשה צו להוצאות.

כמבוקש.